My Savior

|פרק 10| לבד

נקודת מבט: סטאר

סירבתי להצעתו של סבסטיאן,לא רק בגלל שהוילה של אוון קרובה לביתם של הוריי,אלא היה לי את הרצון ללכת בקצב שלי.
כמות העיתונאים שנוכחו מול השער פחתה, נשארו לא פחות משלושה עיתונאים
"אתה חושב שתצליח להשיג ממנו סקופ?" שמעתי את אחד מהם שואל.
"בטוח שלא,אבל אם אחזור כל כך מוקדם אני אחטוף מהבוס שלי" השיב לו הבחור שהשאלה הופנתה אליו.
היה לי רצון עז לצעוק אליהם שהנוחות שלהם היא מטרד כאן,אך לא רציתי ליצור מהומה.
המשכתי בדרכי.
מילותיה של גברת צ'ארלס,אימו של אוון הדהדו במוחי.
אחרי שהיא מזגה לי מים קרים,היא ניגשה ישר לעניין."איני יודעת אם אתה מודע לזה,אבל ביני סבל רבות בערב בגלל שערוריה.לראות אותו שוב בחדשות זה מכאיב לליבי" היא הניחה את ידה על חזה.
"אם יורשה לי לשאול,אוון מוצג כקורבן חטיפה, איך דבר זה עלול להזיק לו?" שאלתי.
"לא חסרים עיתונאים שינצלו את האירוע הזה על מנת לחטט בחייו של אוון,ולנסות למצוא 'לכלוך' עליו" היא השיבה לי.
"על כמה שאני מכיר את אוון,הוא לא מישהו שיעשה משהו לא הולם"
"אתה לא מבין,אבל אפילו הידיעה ששניכם חיים יחד עכשיו עלולה לגרום לאוון בעיות. הם-העיתונאים- ימצאו מה לכתוב על זה" היא השתהתה."אני מקווה שתשמור מרחק מאוון עד שהכל ירגע,ולהימנע מלבצעה דבר שיכתיב את שמו של ביני"
הסתקרנתי לגבי מה שקרה לאוון,אבל מה שלא הצלחתי להוציא מהראש היו המילים של גברת צ'ארלס.ששניכם חיים יחד. מילותיה הבהירו לי אחת ולתמיד שיש הרבה דברים שכולם מסתירים ממני.
מעכשיו אעשה הכל על מנת להיזכר בהכל,לא רק בשביל אוון אלא גם למעני.
כשהגעתי לוילה,למזלי הרב לא נראתה נפש חיה מול השער. כנראה שהעיתונאים התייאשו.
הבטתי מסביב לבדוק שאין אף עיתונאי בקרבת מקום לפני שנכנסתי.
האזנתי את הסיסמה לבית.
הסיסמה הייתה צירוף של מספרים שעדיין לא הבנתי.
הבית היה שקט להחריד.
קרסתי ישר לספה. הטיסה התישה אותי.
אחרי מקלחת ארוכה חיפשתי מזון להשביע את בטני הגוועת.
לאוון יש נטיה לא לאחסן אוכל בבית.מצאתי רק כמה חטפי שוקולד.
היו במקרר כמה רכיבי בישול,אבל אני לא בקיא בבישול.
החלטתי להסתפק בחטיף שוקולד,וסלט ירקות.
השקט היה בלתי נסבל. כל כך שקט שזה מרעיש באוזניים.
עד תום השקיעה,חיפשתי אמצעים שיעזרו לי להחזיר את הזיכרון. ניסיתי למצוא תמונות שאולי עלולות לעורר בי מעט זיכרון,אבל לא הצלחתי למצוא שום תמונה.
בתקווה למצוא משהו,עליתי לגג.
הנוף מהגג היה מהפנט. יופיה של ניו-יורק השתקף לעיניי.
בגג ניצב ארון מתכת. בתוכו מצאתי דברים שעוררו אצלי עוד שאלות-תמונות של אוון עם בחור שראיתי בתמונה בחדרו של אוון, תצלום של כמה בחורים ובחורות יחד עם אוון,ומקס הופיע גם כן ברוב התמונות. התאריך שרשום על גבי התמונות הראה שהן צולמו לפני שנה.
שנה?איפה הייתי? למה תמונה אחת שלי לא מופיעה כאן?
האנשים האלה שטוענים שהם מכירים אותי מהרגע הראשון שפגשתי אותם בבית חולים ועד עכשיו,הם באמת אנשים שהכרתי בעבר או שיש משהו מעבר לזה?
אם אני לא מי שהם טוענים,אז מי אני?
ירדתי מהגג בלי להשאיר מאחור ראיות שהייתי שם.
זה העיתוי המושלם בשביל לחזור לאותו מקום שאוון נכלא בו,אבל כמו שגברת צ'ארלס ציינה אני צריך לשמור לבינתיים על פרופיל נמוך.
המחשבות לא העניקו לי מנוחה עד שהשינה אפפה אותי.