My Savior

[פרק 22] דמעות של שמחה וכאב

נקודת מבט: סטאר

חלפו שבוע ימים מאז שאוון הפך למנכ"ל. הרשתות החברתיות היו מפוצצות בחדשות על אוון, היורש הצעיר עם הכי הרבה מניות בעיר בניו יורק. עיתונאים ביקשו לשמוע את הסיפור מפיו, אבל אוון דחה את כולם. הוא סיפר לי שהוא לא אוהב להתראיין בטלויזיה, וגם לאחרונה אוון עובד עד שעות מאוחרות. נוכחתי לגלות את עצמי מבלה בימים האחרונים לבד בספריה. כל בוקר אני מסיע אותו לעבודה, ובימים שהוא מסיים את עבודתו מוקדם אני מחזיר אותו, אבל יש ימים שעבודתו מסתיימת מאוחר וסבסטיאן מחזיר אותו, מהסיבה שאני עדיין לא כשיר מכדי לנהוג מאוחר כל כך. אני מודע לדאגה שלו, אבל לא משנה איפה ומתי, אני רוצה להיות במחציתו כמה שיותר זמן. כשהוא חוזר בשעות הקטנות של הלילה, לא תמיד אני מצליח לחכות לו ער ופעמים שניצחתי את השינה, אוון חזר מותש ועייף. הוא מיד צונח על המיטה   וישן כאל דוב עד הבוקר. למרות הכל, הוא עדיין קם השכם בבוקר ומכין ארוחת בוקר לשנינו ואוכל עבורי לארוחת צהריים. אולי לא יוצא לי לראות אותו הרבה פנים מול פנים במשך שעות היום, אבל בהפסקת הצהריים שלו, הוא משוחח עמי בשיחת וידאו. ישנו גם דבר נוסף שאוון אוהב לעשות לאחרונה- הוא מצלם את עצמו מבצע כל פעולה, ושולח לי. הוא שולח בין חמש לעשר תמונות ביום. בלתי יאמן,  אבל גם אני נדבקתי בתחביב שלו. אני מצלם לו סלפי שאני קורא, מסדר את הבית או סתם שוכב על המיטה.
אני אולי מרגיש את החוסר שלו לצדי ומתגעגע אליו בכל שעה שחולפת, אבל אני לא כזה בודד. המחוות הקטנות האלה מצליחות לחסות לא מעט על החוסר שלו. ישנם גם אנשים נוספים שיצרו איתי קשר בימים האחרונים. לפני יומיים דונג יון ואון וו שוחחו עמי בשיחה שנמשכה כשעה. הם עדכנו אותי במה שעובר אליהם, פחות או יותר גם אני שיתפתי אותם במה שקורה איתי. עדיין  נמנעתי מלהסגיר כל פרט שקשורים למערכת היחסים האמיתית ביני לבין אוון, לא יצמח מזה שום דבר טוב חוץ מליצור עוד חומה ביני לבינם.

אתמול יצאתי לבלות עם לאק וג'יימין בפארק העירוני. ג'יימין היה מספיק פיקח מכדי להבין את הסיבה שאני עדיין מתגורר תחת אותה קורת גג עם אוון למרות שמצאתי את העבר שלי, אף הוא לא המעיט לחטט ולשאול אותי שאלות אישיות. הוא מוזר ומתנהג בצורה ילדותית למרות גילו- הוא בן עשרים ושש- אבל הוא בסך הכל הוא אדם נחמד ואיכפתי.

כעת, שאני יושב בסלון לבדי חשבתי לי איך להעביר את היום באופן שארגיש שניצלתי את השעות ולא רק לשבת בחוסר מעש. לא היה הרבה אופציות: אני לא אחד שמחבב במיוחד סרטים או סדרות, אז הסיכוי שאעביר שעות בצפייה בסרטים הוא נמוך. גם אם ארצה לנקות את הבית, לא נראה לי שאמצא אפילו מעט אבק. אני לא בקטע להזיע, לכן חדר כושר לא בא בחשבון. בסופו של דבר הגעתי לאותה תוצאה כמו ברוב הפעמים האחרות. הלכתי לחדר שלי, לקחתי ספר ושכבתי על הגב במיטה. לפני שהספקתי לקרוא אפילו עמוד וחצי, הטלפון שלי רטט על השידה. לא נתקעתי עד עתה במספר המתקשר. עניתי מיד. אין סיבה שלא.