רק בעוד חמש שנים

תחילת הדרך: המכתב

"אני אוהבת אותך" אני לוחשת לו בין השמיכות יום לאחר שהלך לישון פה בטענה שעייפתי אותו.

"תני לי לישון!" הוא גונח לכרית שלו ואני מכה אותו בכתפו.

"אני צוחק אני צוחק" הוא נמהר להגיד "אני אוהב אותך אפילו יותר" הוא מתקן את עצמו ומניח לי נשיקה מדגדגת על האף.

אני מאוהבת בו. אני כל כך מאוהבת בו, בעיניים החומות ירוקות והשיער השחור הגלי שלו והחיוך הקטן הזה עם הגומה השמאלית, אני פשוט מאוהבת.

"על מה את חושבת?" גיימס שואל ומקפיץ אותי ממחשבותיי.

"על ההוא שאני בוגדת בך איתו" אני צוחקת אבל הוא לא צוחק.

"תיזהרי לצחוק על זה! את יודעת שזה לא מצחיק אותי!" הוא מתעצבן.

"בסדר בסדר. מי ירצה אותי בכל מקרה" אני עונה ונעמדת על מיטתי.

"השאלה האמיתית היא מי לא ירצה!" הוא צועק ומפיל אותי אחורנית אל המיטה המבולגנת.

"די!" אני צועקת בצחוק כשהוא קופץ עליי ומשאיר שלל נשיקות מדגדגות על עורי.

אנחנו מצחצחים שיניים זה לצד זה ואני רואה אותו עושה לי פרצופים מבעד למראה.

אני יורקת את המשחה בפי בכדי לדבר "תפסיק לעשות לי פרצופים!" אבל הוא רק מרים את כתפיו כתמים.

במראה אני בקושי רואה את עצמי בגלל המחסור בגובה שלי. העור חסר השיזוף שלי בוהק באור ועיניי הכחולות מאירות ושערי בצבע הדבש מבולגן ופרוע.

"אמרתי לך כבר שאת לאיון (אריה)" הוא צוחק עליי.

ג'יימס צוחק עליי כל פעם ששיערי מבולגן, והוא החליט שבגלל שהשיער שלי מבולגן בבוקר אני אריה, ניסיתי למנוע ממנו לקרוא לי ככה, אבל לפעמים הוא כל כך עיקש.

אני מגלגלת את עיניי בחיוך קטן ואנחנו יורדים לארוחת הבוקר.

"גיימי, טוב לראות אותך " אמא שלי אומרת בזמן שהיא מניחה מולו צלחת מלאה בחביתות וסלטים.

"תמיד טוב לראות אותך גם אמבר" הוא אומר ומתחיל לאכול.

אני מתיישבת לידו ואוכלת את חצי מהכמות שבצלחתו ובכל זאת אנחנו מסיימים לאכול ביחד.

אמא שלי הלכה לעבודה, ואנחנו עדיין בחופשת האביב.

"אז מה נעשה עכשיו?" אני שואלת בזמן שאני מכניסה את הכלים.

"נלך לאנשהו. מה אנחנו יכולים לעשות כבר?! לכתוב מכתבים?!" הוא מצחקק.

"האמת..שזה רעיון לא רע" אני אומרת והוא מביט בי מבולבל "תחשוב על זה..נכתוב אחד לשניה מכתב. ובעוד כמה שנים נפתח אותו"

"בעוד כמה שנים?" הוא שואל.

"חמש" אני עונה בלי לחשוב.

"ואת תשמרי על המכתב?" הוא שואל מפוקפק.

"כמו על החיים שלי" אני עונה במלוא הרצינות "תחשוב על זה..נוכל לקרוא אותו ביחד בעוד חמש שנים מהיום ונצחק על זה!"

הוא מגחך. "אין בעיה"

העברנו ביומן הדיגיטלי שלנו חמש שנים קדימה והפעלנו תזכורת.

וישבנו כל אחד בצידו האחר של החדר והתחלנו לכתוב.