פרק 29: אולטסאונד

56 7 0
                                    

סיפורה של ליאנה:

למחרת קמתי בדיוק בזריחה והמראה של השמש מאירה אט אט את העיר ניחם אותי, אולי קצת, אבל המעט נחמה הייתה מתוקה כמו טיפת דבש לאחר קפה מר.

כשלא היה לי כלום לאחוז בו מצאתי את עצמי נאחזת בדברים פשוטים כמו מקלחת חמה אחרי יום מתיש או צפייה בזריחה.
פתחתי את ארוני ושלפתי גינס וחולצה צמודה.
בזמן הקרוב אני לא אראה כמו שאני נראת עכשיו בחולצה צמודה והחלטתי לנצל את זה.

פיזרתי את שיערי ואספתי את החלק השמאלי שתמיד נופל על פניי בסיכה.
הטלפון שלי צילצל.

ג'יימס.
הלב שלי החסיר פעימה למשך זמן ארוך מידי.
לחצתי על כפתור הירוק בחרטה.

"היי!" הוא אמר מחוייך.

עיניו החומות בהירות בוהקות עד כי כמעט רואים שהן ירוקות דרך המצלמה, השיערו מקפץ באושר למרות שגיימס עצמו אפילו לא זז.

"היי" אמרתי.

"אני עכשיו במונית. מחכה לי?" הוא שאל מנסה להביט בי בהבעה סקסית.

ציחקקתי מעט.
"ככה אתה מנסה לפתות אותי?" אמרתי בציחקוק.

הוא מרים גבה "את לא מרוצה?"

חייכתי אליו.

הגוף שלי כמעט ושכח איך מחייכים.
החיוך שלי נמחק.

"אז מה עושים בבדיקת אולטרסאונד בכלל?" הוא שואל, מנסה לגרום לחיוכי לעלות שוב אך זה רק מעקם את פי יותר, כל שניה ושניה שהוא חושב על התינוק שלי, מזכירה לי בעצם שזה התינוק שלנו.

שתקתי לשאלתו.
גיימס החל לצחוק.

"מה מצחיק?!" שאלתי מבולבלת

"את לא יודעת מה עושים בבדיקת אולטרסאונד!" הוא אמר והמשיך לצחוק.

"גם אתה לא יודע!" אמרתי בהתרסה.

"אבל לא עליי עושים את הבדיקה!" הוא טען.
פערתי את עיניי. הוא צדק.

נשכתי את שפתי התחתונה.

"היי, ליאנה, אל תבהלי. אני צחקתי!" הוא אמר.  "הכל יהיה בסדר זה מן בדיקת רנטגן שכזו"
זה לא הרגיע אותי ממש.

"אני עוד חצי שעה אצלך בבית. אני איתך, בסדר?" הוא אמר.

גם זה לא הרגיע אותי ממש.
מה אם הרופאה תגיד לו שהוא האבא?
מה אם הבדיקה תשתבש?
מה אם היא תגיד שהתינוק לא בסדר?
כל אסון אפשרי שוטט בראשי.

"אני הולכת להתארגן אם ככה. ביי" אמרתי לגיימס.

מבטו היה עצוב ואשם.

אם אני מצליחה לגרום לו להרגיש כך רק משיחה כזו מה יקרה אם אגיד לו שהוא האבא?!
אמילי התקשרה אליי.

רק בעוד חמש שניםWhere stories live. Discover now