סיפורו של גיימס:
ניסיתי לשכנע את אמא שלי לא ללכת למסיבת יומולדת של אמבר בסוף השבוע, זה לא הצליח וסוף השבוע התקרב ובא.
בחמש בערב בבערב המסיבה אמרתי לאמא שלי שאני חולה, כמו ילד קטן שלא מוכן ללכת לבית הספר.
היא אמרה לי ניסיון יפה.
זה הולך להיות נורא.
הדלת נפתחה חמש שניות לאחר שדפקנו בה.
"היי, טוב לראות אתכם" אמבר אומרת ומחבקת אותנו חזק.
"טוב לראות גם אותך אמבר, יום הולדת שמח" אני אומר לה והיא מחייכת אליי חיוך חם ואוהב.
אמא שלי מדברת עם אמבר ואני נשאר מול ליאנה. נהדר, בדיוק מה שהיה חסר לי.
"היי" היא אומרת.
"היי" אני עונה בקול חלש משלה. היא מביטה בי מבולבלת והולכת לעזור לאמה לארגן את השולחן.
לאחר חמש דקות של ישיבה חסרת מעשה עם אוון שלא החליף מילה הלכתי למטבח לבדוק אם צריך עזרה.
אני מביט בליאנה מנסה להגיע בכוח אל הצלחות הגבוהות.
אני מגחך.
אני הולך מאחוריה וכדי לשמור על שיווי המשקל אני מחזיק במותן שלה. היא קופאת במקומה, פיה פעור מעט.
אני מוריד לה את הצלחות.
היא מסתלקת בפרצוף סמוק.
עכשיו אני אפילו לא שווה התייחסות?
אני נאנח, אולי הכי טוב ככה..
"יש במה לעזור אמבר?" אני שואל.
היא מורה לי לקחת כמה צלחות מלאות באוכל אל השולחן ואני עושה כבקשתה.
לבסוף אנחנו יושבים לאכול.
אבא של ליאנה, אמא של ליאנה, ליאנה, אוון , נואה, אמא שלי ואני. הסצנה המושלמת של ממש.
"אז למה מייגן לא יכלה לבוא , גיימס?" אמבר שואלת.
אני מחפש דרך להגיד את התשובה.
ליאנה משפילה את ראשה ומשחקת באוכל שלה.
וכשחשבתי שזה לא יכול להיות גרוע יותר צילצול נשמע מהדלת. ליאנה קפצה לפתוח ולהתרחק מהשיחה.
"בריאן, היי, הצלחת להגיע" אני שומע אותה אומרת.
אוי לא.
בריאן יושב ליד ליאנה, מלטף את ירכה.
"בריאן, זה גיימס..חבר ילדות" היא אומרת. חבר ילדות? ברצינות?
"אתה לא זה שדיבר איתי בקניון?" הוא שואל. נפלא. פשוט נפלא.
"אה..לא אני לא חושב" אני משקר. הוא מביט בי כמה שניות ועוזב את העניין. תודה לאלוהים על זה.
"גיימס מותק, מייגן לא יכולה לבוא?" אמבר שואלת שוב.
YOU ARE READING
רק בעוד חמש שנים
Romansaליאנה וג'יימס הם הזוג המושלם. הם עושים כל ביחד כבר שלוש שנים. הם צוחקים, שותים, נהנים, חולקים סודות ומתמזמזים. בעוד יום נפלא בזוגיות שלהם הם מחליטים לכתוב אחד לשניה מכתב שהם מבטיחים שהם יקראו אותו בעוד חמש שנים מאותו היום ויצחקו על כך ביחד. אבל הג...
