סיפורו של גיימס
ציפיתי לקראת הטיסה והגעתי מאוחר בלילה לשדה התעופה, בקבלה בירכה אותי אישה מבוגרת מאוד ומאירת פנים. כשעליתי למטוס הלכתי לישון שינה טובה וככה עברה לי הטיסה בשניות.
ירדתי לשדה התעופה בצרפת, בירידה ראיתי זוג בני עשרה בעלי שיער בצבע ירוק זרחני שהעלה על פניי חיוך קטן, גם אני רוצה לחזור לזמן הייתי נער טיפש וחסר דאגות שיכול צבוע את שיערו לירוק זרחני ביום אחד.
ביציאה נתתי קצת כסף לנערים שמכרו כריות והכסף הלך לתרומה, לא רציתי כרית, אבל רציתי לתת את הכסף לתרומה.
וככה יצאתי אל צרפת, אל ליאנה.
סיפורה של ליאנה
כשהכרוז שוב אמר את מספרי הטיסה שלי קמתי בעירנות, נחושה למצוא את גיימס.
בדרך למטוס ראיתי בחור עם שיער שחור, גבו היה מופנה אליי. השיער שלו הזכיר את שיערו של גיימס, הוא היה כמעט אותו הדבר.
שוב הכרוז קרא קריאה אחרונה ואני עליתי על המטוס בלי לחשוב יותר מידי על הנער שהזכיר לי את גיימס, כי בעוד כמה שעות מעכשיו אני אפגוש את גיימס, האמיתי.
לאחר טיסה שבה אני לא מצליחה לעצום את עיניי אפילו לא לרגע, אני יורדת מהמטוס. בקבלה מברכת אותי אישה מבוגרת ומאושרת.
ולאחר עוד כמה שעות מייגעות בשדה התעופה אני יוצאת אל מונית ונוסעת לביתי.
אני דופקת על דלת הבית שלוש פעמים עד שאימי פותחת וצועקת באושר.
"היי אמא" אני אומרת ומחבקת אותה חזק.
"מה את עושה פה?!" היא קוראת בשמחה.
"חשבתי לבוא לביקור קצת, זה בסדר?" אני שואלת
"ברור ברור!" היא עדיין מאושרת.
אני מניחה את המזוודה בחדרי
"היי" אני אומרת לאוון והוא מחזיר לי נהמה מהמיטה שלו. אני מגלגלת את עיניי.
אני פורקת את המזוודה הקטנה ומוציאה את המכתב של גיימס.
"אמא, אני הולכת לכמה סידורים.." אני מודיעה
"תחזרי בזמן לארוחת הערב!" היא קוראת ואני עונה בחיוב.
אני לוקחת את האוטו של אמא שלי ואני נוסעת לבית של גיימס.
אני כמעט ומתחרטת ברגע שאני מגיעה לסף הדלת.
אני רוצה לחזור. מה אם הוא לא אוהב אותי? מה אם הכל יהיה שונה? מה יקרה ברגע שאני אדפוק על הדלת הזו והיא תיפתח?
אני מסתובבת והולכת לביתי. פחדנית.
"ליאנה?" אני שומעת קול מאחורי.
אני קופאת במקום ומסתובבת לאט.
"כמה זמן לא ראינו אותך פה!" אומרת דרלי, אמא של גיימס.
"דרלי! כמה טוב לראות אותך!" אני קוראת באושר ומחבקת אותה חזק.
אבל היא לא מחבקת אותו חזרה, למעשה היא קרירה.
דרלי הייתה כמו האמא השניה שלי, ביליתי איתה לא פחות משביליתי עם גיימס.
אז למה היא מפנה אליי כתף קרה פתאום?
"את לא בצרפת?" היא אומרת עם הבעה חמוצה מעט ואני נרטעת.
"א..א..לא..למעשה חיפשתי את..גיימס" אני אומרת בגימגום חלש.
"הוא לא כאן" היא אמרה בכעס.
"דרלי, למה את כועסת עליי? עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי.
"שכחת מה קרה? הבן שלי היה שבור בגללך! שבור!" היא אמרה בכעס "הוא עשה שטויות! שיגעת אותו ליאנה!"
אני עומדת המומה.
"זה היה למעלה מארבע שנים, דרלי.." הזכרתי לה.
"ושנה מתוכם הבן שלי ניסה לעשות הכל בכדי לא להזכר בך!" היא אמרה והפנתה אליי אצבע מאשימה שנגעה בחזי.
אני מתחילה לרעוד מעט ועיניי נרטבות. לא ידעתי שזה מה שגיימס עבר..
"דרלי..בבקשה..את חייבת להבין" אני אומרת. "הוא ביקש ממני לטוס לצרפת! הוא ידע שניפרד!" אני מסבירה חסרת אונים.
"ואם היית אוהבת אותו כמו שאמרת שאת אוהבת היית נשארת בשבילו" היא לחשה בארסיות.
"הוא לא היה סולח לי בחיים, דרלי. את יודעת איך הבן שלך. את יודעת איך גיימס!" אני אומרת
היא פותחת את פיה, אבל סוגרת אותו שניה לאחר מכן.
"הוא הלך. הוא לא פה. הוא חזר. בשבילך" היא אמרה פתאום.
"מה?" שאלתי מבולבלת
"הוא טס לצרפת! בשבילך!" היא אמרה בכעס.
"מ..מתי?" שאלתי.
"אתמול, מאוחר בלילה" היא אמרה.
"את רוצה להגיד לי..שגיימס..בצרפת?!" אני ואחת המומה.
והיא מהנהנת בראשה בכעס.
YOU ARE READING
רק בעוד חמש שנים
Romanceליאנה וג'יימס הם הזוג המושלם. הם עושים כל ביחד כבר שלוש שנים. הם צוחקים, שותים, נהנים, חולקים סודות ומתמזמזים. בעוד יום נפלא בזוגיות שלהם הם מחליטים לכתוב אחד לשניה מכתב שהם מבטיחים שהם יקראו אותו בעוד חמש שנים מאותו היום ויצחקו על כך ביחד. אבל הג...
