סיפורו של גיימס:
ביקשתי מאמבר מקום להחליף בגדים לאחר שנשפך מעט יין על בגדיי ולכן החלפתי בגדים בחדרו של אוון.
לא ציפיתי לראות את ליאנה עומדת בפתח ובוהה בי וממש לא ציפיתי שהיא תנשק אותי.
אבל ברגע שהיא נישקה אותי כל המחשבות במוחי נעלמו וכל מה שיכולתי לשמוע זה את הלב שלי פועם במהירות בלתי רגילה.
"מה. לעזאזל. קורה. פה?" אני שומע.
"אוון זה מסובך להסביר" ליאנה אומרת.
"לעזאזל ליאנה יש לך חבר! הוא יושב למטה ברגע זה! חשבתי שתגדלי להיות ילדה הגונה" הוא אומר.
היא מביטה בו מובלבלת וכעוסה.
היא תתפרץ עליו, וכל העניין יהפוך למשהו רציני.
אני אוחז בידה הנוקשה ולאט לאט היא מתרפה.
"אוון, בבקשה, אל תספר לאף אחד.." היא מתחננת.
"בסדר" הוא אומר ומרים את כתפיו.
היא הולכת ואני הולך אחריה.
אני מבולבל.
היא נאנחת וקוברת את ראש בין ידיה.
"היי..אני מצטער" אני אומר. על מה אני מצטער? אני לא באמת יודע..אני מצטער על הרבה.
על זה שלא באתי אליה קודם, על זה שלא הלכתי אחריה עד לצרפת, עד לקצה העולם אם היה צריך..אני מצטער שאני גורם לה להרגיש כזו מבולבלת.
"אין..אין לך על מה" היא אומרת ומרימה את ראשה ומביטה בי.
"אני מצטער שאני גורם לך להרגיש ככה.." אני ממלמל.
"אל תצטער.. זו הרגשה מדהימה" היא אומרת ומנשקת אותי.
עכשיו אני באמת מבולבל.
היא אמרה כרגע שהיא אוהבת אותי?
אני לא מבין.. רגע אחד היא מנשקת את בריאן, שהוא החבר שלה ורגע לאחר מכן היא מנשקת אותי ואומרת את הדברים האלה שגורמים ללב שלי להתפרפר ולי להרגיש כמו נער טיפש מאוהב.
היא מובילה אותי לחדרה ואנחנו חצי ערומים לפני שאמא שלי צועקת לי לרדת.
"תתעלמי" אני אומר ומנשק אותה.
היא מגחכת "הם יחשדו..יודע מה תבוא מחר" היא אומרת ואני מרים גבה בחיוך יהיר. מה אנחנו עושים פה בעצם?
אני יורד לבקשת אימי ובעיקר לבקשת ליאנה ואנחנו הולכים.
והחל ממחר, אני וליאנה היינו ידידים טובים.. עם הטבות..
אמרנו שזה לא יקרה שוב בכל פעם מחדש. אמרנו שזו תהיה הפעם האחרונה, אבל בכל פעם אחד מאיתנו שלח הודעה לאחר לבוא.
לפעמים זה היה סתם סקס ואז הייתי חוזר לביתי או היא לביתה אבל לפעמים הייתי נשאר ומדבר איתה, צוחק איתה, אפילו משחק איתה מונופול.
אני לא יכול לומר שנהנתי מהמצב הקיים אבל לא סירבתי אליו.
הרגשתי נורא שאני בחור שהיא בוגדת איתו ותיארתי לעצמי שהיא מרגישה נורא בעצמה פי כמה יותר ממני, אבל אם היא רצתה היא יכלה פשוט לעצור את זה, להפסיק לקרוא לי, להפסיק לנשק אותי, להגיד לי די.
אבל היא לא עשתה אף אחד מהדברים האלה ואני נשארתי כלוא בסיטואציה שאני לא רוצה לצאת ממנה ולא רוצה להשאר בה.
המצב הזה נמשך כבר שבוע וחצי ואף אחד לא ידע.
אבל ידעתי שזה לא יישמר לאורך זמן, ידעתי שמתישהו הכל יתפוצץ לי בפנים, והעדפתי להרחיק את המחשבה הזו, לבודד אותה מראשי, אבל לפעמים היא הייתה חוזרת ומכה בי, גורמת לי לחשוב שכל זה טעות אחת גדולה.
YOU ARE READING
רק בעוד חמש שנים
Roman d'amourליאנה וג'יימס הם הזוג המושלם. הם עושים כל ביחד כבר שלוש שנים. הם צוחקים, שותים, נהנים, חולקים סודות ומתמזמזים. בעוד יום נפלא בזוגיות שלהם הם מחליטים לכתוב אחד לשניה מכתב שהם מבטיחים שהם יקראו אותו בעוד חמש שנים מאותו היום ויצחקו על כך ביחד. אבל הג...
