פרק 11: כמו משמיים

74 9 1
                                    

סיפורה של ליאנה

"היי אמא, למה התקשרת?" שאלתי.

"התעניינת לגבי גיימס לא ממזמן" היא הזכירה לי, לא שהייתי צריכה הזכר, מזוודה קטנה עמדה ליד דלתי אבל אני לא עשיתי כלום מלבד לארוז, לא ידעתי כיצד להתחיל לחפש אותו.

"רק רציתי הגיד לך שהוא פה, הוא בא למשך כל הקיץ כי אין לו לימודים והוא העדיף להשאר בבית מאשר בלימודים" היא הודיעה לי.

וככה, כמו משמיים יכולתי לצאת.

ולפני ששמתי לב, תיכננתי את הטיסה שלי חזרה לבית, לגיימס.

כמה ימים לאחר מכן הכל היה מאורגן. הודעתי לאמילי שאני לא אהיה בבית בחודש הקרוב.

בנסיעה לשדה התעופה חשבתי על כך שאני עומדת לסבול את אוון בבית לחודש בקרוב בתקווה שהוא יילך לפני שאני אחזור לאקדמיה, אבל כמו שהכרתי את אוון הוא כנראה ירבוץ בספה בבית כל היום עד שהוא יהיה חייב ללכת.

אני מהרהרת מה קורה עם גיימס

האם יש לו מישהי?
הוא יאהב אותי?
אולי הוא השתנה לגמרי ואני לא יאהב אותו.
מה אעשה אם משהו כזה יקרה?

אני מגיעה לשדה התעופה אחרי נסיעה של שעות.

יש כמה נערים שמוכרים כריות לטיסה וכל הכסף הולך לתרומה. אני קונה כרית אחת כי אני יודעת שאצטרך אותה ושמחה שהכסף מגיע לתרומה.

אני מניחה את המזוודה הקטנה על המסוע ויושבת על הכיסאות הלא כל כך נוחים של שדה התעופה.

מולי יושבים שני מבוגרים ולידי עומדים ומתמזמים להם ילדים בני עשרה שללא ספק החליטו לצבוע את השיער ביחד לירוק זרחני.

אני נאנחת ומחכה למספר הטיסה שלי, במחשבות על גיימס.

רק בעוד חמש שניםWhere stories live. Discover now