פרק 9: חיפוש

75 9 0
                                    

לא הפסקתי לרגע לחשוב איך הוא היום.
ולבסוף, לאחר שבוע מקריאת המכתב נכנעתי לסקרנות וכתבתי בכל מדייה אפשרית שני מילים ששיגעו אותי במשך שבוע,
גיימס ווקר.

מגוון תוצאות הופיעו על המסך ואני חיפשתי את גיימס ווקר שלי.

מצאתי התאמה אחת אבל היא הייתה מלפני כ3 שנים.

נכנסתי לפרופיל.
וגילגלתי את הפוסטים.

הוא היה נראה טוב יותר משזכרתי, שיערו השחור היה מבולגן ופרוע עם תלתלים, עיניו הפכו ירוקות יותר אך בכל זאת היה לו שבבי חום בעיניים, הוא גבה במעט והוא נראה בסדר גמור.

וככל שגילגלתי לפוסטים ישנים יותר ככה הוא היה נראה רע יותר, עיניו הועידו על כעס שנותר וסימני עייפות ואפילו היה ניתן להבחין בסימני מציצה כחולים.

ואז הגעתי לפוסטים ישנים שעוררו בי תחושה מוזרה.

תמונות שלי ושלו, מתנשקים, צוחקים, מהופנטים.

יצאתי מכל האפליקציות. אף אחת מהן לא עזרה לי, מכל האפליקציות שבהן הצלחתי למצוא את גיימס, הוא לא היה מחובר מעל ל3 שנים לפחות.

וככה, כששוב רק ניסיתי להרפות מגיימס ווקר גיליתי שנקשרתי אליו אפילו חזק יותר.

התקשרתי לאמא שלי "היי מותק, איך עובר השבוע?" היא שואלת.

"בסדר.." שיקרתי "איך שלך?"

"נפלא, הלכתי למסעדות ואפילו אוון בא לבקר" היא עונה.

נפלא. אוון. האח הגדול והלא מוצלח שלי. כל פעם שהוא בא אמא עושה הכל כדי לרצות אותו, והוא יושב לה בספה, מלכלך ולא עושה דבר.

הייתי שמחה אם הייתה לו אישה או ילדים הוא עוד מעט בן 30 ואין לו אפילו חברה!

"הוא עדיין בבית?" שאלתי והיא ענתה בחיוב. נאנחתי בלב.

"אמא..את זוכרת במקרה את גיימס? גיימס ווקר? גיימי?" שאלתי וניסיתי להגיד את כל השמות שבהם קראנו לו בכדי שתיזכר.

היא לא עונה למשך כמה שניות.

"למה נזכרת בו?"

"סתם.." שיקרתי שוב "את יודעת במקרה מה קרה איתו, איפה הוא?" שאלתי.

"הוא לא פה כבר שנים..המשפחה שלו כן, אבל הוא לא.."

אני נאנחת.

"היית רוצה שאני אשאל את אמא שלו? לפעמים היא באה" היא אומרת.

"לפעמים היא באה? באה לאן?" שאלתי מופתעת.
"לבית שלנו" היא עונה בפשטות

"למה..למה לא ידעתי?" שאלתי בכעס מעט. "גיימס בא איתה?" הוספתי חלושות.

"לא. כמעט ולא. הוא בא פעמים נדירות" היא עונה.

"למה לא אמרת לי?!" אמרתי בכעס.

"מה יש לומר? אני לא מבינה, ליאנה, מה הבעיה? אני עדיין בקשר איתם. את לא בקשר עם גיימס, למה זה צריך להשפיע עליי, את לא נמצאת בבית" היא אמרה. שתקתי.

"בסדר..אני אדבר איתך אחר כך, בסדר אמא?" אמרתי והיא הינהנה.

וכך נגמר הסיפור עם המכתב. הסיפור שלי עם גיימס.

או לפחות ככה חשבתי.

הימים שבאו לאחר מכן היו אפילו מענים יותר מהקודמים, לא יכולתי להפסיק לחשוב על העובדה שגיימס ביקר בבית שלי.

וככל שהימים עברו כך המחשבות עליו התחזקו ואני הגעתי להחלטה, אני הולכת לחפש אותו.

רק בעוד חמש שניםWhere stories live. Discover now