רק בעוד חמש שנים

פרק 16: מבולבלת

סיפורו של גיימס

אני לא מצליח להפסיק את הסקרנות הבוערת בי ואני ומעביר מבט מהיר בחדר, מחפש זיכרונות ישנים, זיכרונות ממני.

אני מחטט במגירות במהירות.

אני מוצא מגירת תמונות, פה ושם יש תמונות שלי ושל ליאנה אבל אני לא הייתי היחיד בתמונות.

ליאנה מנשקת מישהו אחר בתמונה.
הוא היה חשוב לה?

"יש לי פיצה!!" היא צועקת בקול מצחיק.
אני נמהר לדחוס את התמונה למגירה מהר ככל הניתן.

"אני מקווה שאתה רעב כי אני פשוט גוועת" היא אומרת ופותחת את קופסת הפיצה ומוציאה משולש אחד ונותנת לי בעודה אוכלת עם ידה השניה.

"אז..אוון הצליח להוציא אותך מדעתך כבר?" אני שואל. אני מודע לכל המצב שלה עם אוון. הוא מנצל כל דבר קיים. והוא ניצל את ליאנה, יותר מידי פעמים אבל למרות הכל הוא עדיין אחיה.

היא מגחכת "לא..אבל הוא קרוב מאוד" היא נאנחת.

"אז..נמשיך מאיפה שעצרנו.. בוא נתזמזמז" היא אומרת פתאום.

אני עוצר הכל.
היא אמרה מה?!

"אני צוחקת. פשוט אוון-" היא מתחילה להגיד אבל אני קוטע אותה בנשיקה.

בהתחלה היא מופתעת ולמשך שניה היא ממשיכה את הנשיקה אבל שניה לאחר מכן היא מתרחקת.

"מה- מה לעזאזל נראה לך שאתה עושה?!" היא צועקת פתאום מבובלבלת.

"אני רק" אמרתי אבל עצרתי.

אני רק מה?
טיפש?
אידיוט?
מטומטם?
אני לא מבין אותה!

רגע לפני היא אומרת לי שנתמזמז ושניה לאחר מכן היא צועקת עליי מה לעזאזל כשאני מנשק אותה?!

"אוון צחק על זה שאני מתמזמזת עם האקסים שלי. זה היה בצחוק!" היא מסבירה ואני מרגיש כל כך טיפש.

"אני חושב שזה הסימן שלי ללכת" אני אומר ומנסה לברוח כל עוד אני יכול.

אני הולך במהירות

"היי, גיימס! אני מצטערת..לא התכוונתי פשוט הייתי מבולבלת וכועסת" היא אומרת בעודה עוצרת אותי בידה בידה הקטנה.

"זה מה שאני לא מבין! באמת ליאנה! אני לא מצליח להבין אותך! את מחפשת אותי סביב כל העולם ואז אומרת לי שכדאי שנהיה ידידים? אני לא מבין! למה את כזו מבולבלת?!" אני מתפרץ בזעם.

היא שותקת. הגלגלים בראשה פועלים.
"נו ליאנה, למה? למה את מבולבלת?" אני ממשיך ללחוץ עליה.

האגרופים שלה הופכים קמוצים אפילו יותר.

"מה הבעיה?! חשבתי שאחרי כל שנים הכל יהיה בסדר. חשבתי שתהיי אותו הדבר. זה למה את מבולבלת את כועסת שזה לא אותו הדבר?" אני שואל.

"לא לא" היא אומרת ומנענעת בראשה.

"אז מה זה? למה את מבולבלת? זה משהו שעשיתי?" אני ממשיך לשאול.

"לא לא!" היא שוב מנענעת בראשה ואומרת אבל הפעם בקול רם יותר.

"אז מה זה? למה את מבולבולת, ליאנה? מה התשובה?" אני ממשיך לשאול.

"אני מבולבלת בגלל שעדיין יש לי רגשות כלפייך!" היא מתפרצת.

אני קופא במקומי.

"זאת אומרת..התכוונתי רק ש..לא חשבתי.." היא מגמגמת.

"אויש תשתקי" אני נאנח בחיוך קטן ומנשק אותה לפני שהיא תספיק למצוא תירוץ עלוב.
אני מופתע שהיא לא הודפת אותי, ומופתע אפילו יותר שהיא מנשקת אותי חזרה אפילו חזק יותר.

"יש לי עדיין רגשות כלפייך גם" אני אומר.

"היית מאמין? אחרי 5 שנים?" היא שואלת בלחש.

"האמת..הייתי מאמין.. את לא מישהי שאפשר להתגבר עליה בקלות" אני מחייך ומנשק אותה שוב.

"אז אתה כבר לא צריך ללכת?" היא שואלת.
"לא" אני אומר בחיוך. "למעשה..אני יכול לישון פה עד שתחזרי" אני מוסיף בתקווה. הדבר האחרון שחסר לי זה לחזור לבית, מה אם היא תהיה שם?

ליאנה נראת מופתעת.

"זה יהיה מושלם אם תשאר פה" היא אומרת ומנשקת אותי. "אני הולכת להתקלח" היא מודיעה.

"אני יכול להצטרף?" אני שואל בחיוך ערמומי.
להפתעתי היא לא מסרבת.

"תרגיש חופשי"

ואני הולך אחריה כמו כלבלב.