סיפורה של ליאנה:
"את נראת..מדהים" הוא אומר כשאני יוצאת מתא המדידה.
אני מצחקקת "זו רק חולצה" אני עונה.
"אבל את עושה אותה יפה יותר" הוא לוחש לאוזני.
הוא משלם על החולצה ואנחנו הולכים.
"חבר שלי גר פה באזור, אני אגור אצלו לבנתיים.." הוא אומר.
"אה..אולי תגיד לחבר שלך שתישן אצלו מחר.." אני אומרת.
"ואז אני אלך לישון ברחוב? אני עכשיו רץ להגיד לו!" הוא אומר בחיוך.
"לא, טיפש. תישן אצלי. רק לילה אחד..התגעגעתי אליך" אני ממלמלת ומרגישה את לחיי מסמיקות.
"רק אם את מתעקשת" הוא עונה ונושק לאפי. אני מצחקקת.
אנחנו נכנסים לחדרי.
"התגעגעתי אלייך" הוא אומר ומניח את ידו על לחיי ומלטף אותה באגודלו.
"התגעגעתי אלייך גם" אני אומרת.
"אני רוצה לעשות משהו" הוא אומר.
"מה?" אני שואלת מהופנטת.
"אני ממש ממש רוצה לנשק אותך" הוא עונה.
"היי! אני רציתי לעשות את זה!" אני אומרת בהתבכיינות מזוייפת. הוא צוחק.
ולפני שאני שמה לב שפתיו נחות על שפתיי גורמות ללחיי להפוך לאדומות.
ואני שקועה בנשיקה כל כך, התגעגעתי לבריאן, מאוד.
אז למה לעזאזל כשהוא מנשק אותי האדם היחידי שאני חושבת עליו זה גיימס?!
סיפורו של גיימס:
הוא מחזיק בה ככה, מנשק אותה בזמן שהיא עוצמת את העיניים ומתענגת על הנשיקה.
היא מחייכת, הוא בעננים.
ואני? אני רואה הכל והכל מכה בי בשניה.
אני ממהר לרדת, לברוח, לא לחזור לעולם.
"גיימס? הכל בסדר?" אמבר שואלת אותי.
"כן..אני פשוט..צריך ללכת" אני אומר ובורח משם.
בורח מהכל.
אני רץ ורץ ורץ עד שהכאב ברגליים כבר לא מורגש.
אני מזהה את המקום שבו אני נמצא.
אלוהים יודע איך לעזאזל רצתי עד לסוף העיר.
רגליי לוקחות אותי לכיוון בלי להודיע.
אני נאנח.
המזרקה זוהרת, מנצנצת, מזכירה לי את ליאנה, מזכירה לי אותנו.
אני מתיישב בספסל ליד ובוהה במזרקה.
אני לא מתחרט על זה שנפרדתי ממייגן, כי זו הייתה טעות להתחתן איתה, לא הייתי מאושר.
אני שוב נאנח.
איבדתי את ההזדמנות שלי.
ואני אוהב אותה, הרבה יותר מהבריאן הזה.
הדבר האחרון שרציתי זה לשקר לה, אבל השקר פשוט יצא, היא הסתכלה עליי בעיניים הכחולות שלה והייתי כל כך מהופנט, כל כך רציתי אותה.
לא רציתי לאכזב אותה ולהגיד לה שאני מאורס, לא רציתי לאכזב אותה ולהגיד לה שאחרי כל הזמן הזה שהיא תמכה בי ואמרה לי לצייר ושאני אהיה צייר מפורסם, אחרי כל הזמן הזה בסוף אהיה עוד פקיד חסר משמעות.
ועכשיו לא רק שאכזבתי אותה, אלא גם פגעתי בה.
אמא שלי מתקשרת אליי.
אני שוקל אם לענות.
"היי אמא" אני עונה לבסוף.
"גיימס" היא אומרת בחריקת שיניים "תתכונן, לאמבר יש יומולדת בסוף השבוע והיא מארגנת ארוחה נחמדה ואז מסיבה קטנה ואנחנו מוזמנים" היא אומרת בקור.
יופי. בדיוק מה שחסר לי, לראות את ליאנה ארוחה שלמה מול הפרצוף שלי.
"לא נראה לי שאבוא.." אני אומר.
"אתה תבוא." היא מודיעה "אתה תישא בתוצאות שנפרדת ממייגן. בחרת את ההחלטה שלך ואמבר היא חברה טובה שלי ולא אתן לך לאכזב אותה" היא אומרת בעצבים.
"בסדר בסדר. ביי" אני אומר ומנתק.
אני נאנח בפעם השלישית.
אני מביט במזרקה וחושב על דרכים להתחמק מיום ההולדת של אמבר, חושב על דרכים להתחמק מליאנה.
YOU ARE READING
רק בעוד חמש שנים
Romantizmליאנה וג'יימס הם הזוג המושלם. הם עושים כל ביחד כבר שלוש שנים. הם צוחקים, שותים, נהנים, חולקים סודות ומתמזמזים. בעוד יום נפלא בזוגיות שלהם הם מחליטים לכתוב אחד לשניה מכתב שהם מבטיחים שהם יקראו אותו בעוד חמש שנים מאותו היום ויצחקו על כך ביחד. אבל הג...
