בין מציאות לאגדה

פרק 1: החלום שרודף אותי

"איפה אני?" שאלתי את הדמות שאת פניה לא יכולתי לראות."את יקירה שלי נמצאת בארץ האגדות" ענתה לי הדמות,"בארץ המה? מה קורה פה? ומי אתה?" עניתי מבוהלת."את בארץ האגדות,ומה שיקרה את תגלי בקרוב מאוד כאשר ימלאו לך 16 שנים,ולי יקירה שלי קוראים עוץ לי גוץ לי" אמרה הדמות ויצאה מהצל כך שעכשיו יכולתי לראות את פניו. פניו היו מצולקות וגוון עורו היה ירוק,צבע עיניו היה אפור יחד אם שחור ושיערו היה שטני. "אני רואה שלא נבהלת ממני" הוא אמר "כמה חבל.." וצחק. הוא התקרב אליי ואמר:" ועכשיו את תאמרי לי את שמך!" "לא!" צעקתי והתרחקתי לאחור.הוא הוציא מטה כיוון אותו אליי ואמר:"את השקר תעיפי ואת האמת תאמרי לי. מהו שמך?!" "אביגייל" לפתע נשמע קולה של אימי ומיד התעוררתי."קדימה תתעוררי את הרי לא רוצה לאחר ביום הראשון ללימודים של כיתה י' נכון?" "כמובן שלא" אמרתי ומיד קפצתי ממטתי והתחלתי להתארגן."זה כבר נהפך להרגל,אני לא מבינה מה קורה לי,אותו חלום רודף אותי מאז היותי בת 5"חשבתי בזמן שהתארגנתי. השעה היתה שמונה והייתי צריכה לצאת,לקחתי את הדברים שלי ויצאתי. עוד חודש יהיה יום ההולדת שלי ואחת המשאלות הכי גדולות שלי היא למצוא את הוריי האמיתיים,בגיל ארבע הגעתי לבית יתומים ואחרי שנה אימצו אותי.