בין מציאות לאגדה

פרק 13: אמא!

"אריקה בואי מהר זאת אמא שלי!" צעקתי בכל בכוח,אריקה וכולם באו בריצה לדלת הכניסה.כולנו העברנו את אמא שלי לחדר השינה של הוריי,התיישבתי לידה ואמרתי "אמא? אמא בבקשה תפתחי את העיניים,זאת אני אביגייל" היא לא ענתה. "אנחנו חייבים לעשות משהו!,אי אפשר להשאיר אותה ככה" אמרתי."אביגייל אל תידאגי יהיה בסדר אני יודעת מה צריך לעשות.אביגייל,לאו לכו תשבו בינתיים בסלון" היא אמרה בקולה הרגוע ,וכך עשינו. כשהגענו לסלון שנינו התיישבנו על הספה,סובבתי את פניי אל לאו ואמרתי"אתה חושב שאמא שלי תהיה בסדר?" "כמובן,אני בוטח באריקה וביולי" הוא אמר וחייך."כן גם אני,רציתי לשאול....כשאריקה סיפרה לך על כל העניין של האגדות,איך הצלחת להאמין לזה?" שאלתי אותו בהיסוס."האמת שאני בעצמי לא יודע,כשעמדנו שם ואז את לפתע נעלמת זה היה הדבר הכי מוזר שאי פעם קרה לי אבל אריקה סיפרה לי את הכל ואיכשהוא האמנתי לה,אני יודע שהיא אף פעם לא תשקר לי אולי אני מאומץ אבל מצאתי אצלה בית חם שאף פעם לא היה לי" הוא אמר וחייך. ישבנו שם כבר עשרים דקות הייתי נורא מודאגת לבסוף אמרתי "אני מפחדת לאו למה לוקח להן כל כך הרבה זמן" "אני לא יודע אבל אני בטוח שהכל בסדר" הוא אמר בקול מעודד. כבר לא יכולתי לשבת שם בשילוב ידיים קמתי ורצתי במהירות לחדר ההורים שלי. עוד לא הספקתי לגעת בידית והדלת נפתחה מולי עמדה יולי,"היא בסדר היא רק צריכה מנוחה" היא אמרה ופינתה לי הדרך כדי שאוכל להיכנס.נכנסתי בצעדים קטנים לחדר התקדמתי לעבר המיטה והתיישבתי עליה,"היא בסדר,היא כנראה ברחה מהמלכה הרעה והיא נורא התעייפה" אמרה אריקה ולאחר מכן המשיכה "טוב אנחנו נהיה בסלון אם תיצטרכי משהו" היא אמרה ורצתה לצאת אך אני עצרתי אותה "רגע יולי,אריקה חכו" "מה קרה?" שאלה אריקה. "תודה לכן...אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתן כאן" אמרתי. "אין לך על מה זוהי חובתינו" אמרה יולי וחייכה גם אריקה חייכה,הן יצאו ואני נשארתי שם לבד אם אמא שלי.נשכבתי על המיטה לצידה וסגרתי את עיניי,ניסיתי להירדם אך לשווא.מחשבות מפחידות מילאו את ראשי,איך אנחנו נצליח לנצח את המלכה הרעה ואת עוזרה עוץ לי גוץ לי,ולאן נברח? לבסוף נרדמתי. אני לא יודעת כמה זמן ישנתי אולי שעה אולי גם שלוש,לפתע הרגשתי יד מלטפת את ראשי פקחתי את עיניי וזאת היתה אמא שלי. "אמא את התעוררת איך את?" שאלתי אותה."הו אביגייל אני לא מאמינה שאת כאן לידי...אני בסדר"היא אמרה,"אמא מה קרה? למה התעלפת?" שאלתי אותה."כשהתחילה השנה גיליתי איפה את גרה ולאן תלכי ללמוד אז הלכתי לתיכון שלך והשגתי עבודה כדי להיות קרובה אלייך,כדי לשמור עלייך מפני המלכה הרעה,כשהבנתי כבר שאת יודעת הכל ושמעתי שהמלכה מתחילה לפעול ולכדה את הורייך המאמצים.." היא אמרה אך קטעתי אותה "אמא את זאת ששלחת את הציפור ההיא?" "כן...אם היו לי הכוחות הייתי מצילה אותם אך הם סגרו עליי ולקחו את הכוחות שלי לבסוף הצלחתי להגיע לכאן" היא אמרה בעצב."אמא,האמת שאף פעם לא האמנתי שאמצא אותך,אני מפחדת אבל זה הגורל שלי ובלי זה לא הייתי מוצאת אותך ואת אריקה ואת יולי ואפילו את לאו" אמרתי אם חיוך.לפתע נשמע דפיקה,הדלת נפתחה ולאו נכנס ואמר"אממ...ארוחת הבוקר מוכנה" "ארוחת הבוקר?! כמה זמן ישנו?" שאלתי מופתעת. "מאז בערב עד עכשיו בבוקר" לאו אמר כשהוא מנסה להסתיר את חיוכו,"טוב כדאי שנלך לאכול" אמרה אמא שלי "כן נכון אני באמת רעבה,אבל רגע לאו תוכל להישאר בבקשה?" שאלתי כשאני מסמיקה,לאו הסמיק גם הוא. הוא לא ידע מה לומר. אמא שלי קמה מהמיטה היא חייכה לעברי ויצאה מהחדר,לאו ואני נשארנו. לאו ניגש למיטה והתיישב גם הוא.