בין מציאות לאגדה

פרק 22: הטוב תמיד מנצח

"אוי לא...הם כאן!" אמרתי בפחד,עמדתי קפואה במקומי כמו קרחון. לא יכולתי לזוז,"בואי ילדתי תתחבאי באסם מאחור!" לפתע אמרה הסבתא,מהר רצתי אל מאחוריי הבית ישר אל האסם היא אמרה לי להסתתר בחציר וכך עשיתי. ידיי רעדו וראשי הסתובב,הזמן עצר מלכת,הייתי לבד.לפתע שמעתי צעדים חלשים,עצרתי את נשימתי,מבעד לחציר ראיתי את פניה של המלכה הרעה ולידה עומד עוץ לי גוץ לי. "איפה היא?" שאלה המלכה את הסבתא,"אני כבר עניתי לכם ואמרתי שהיא לא כאן" ענתה הסבתא בתמימות. "את חושבת שאני טיפשה?" שאלה אותה המלכה בכעס,"כמובן שלא הוד מעלתך" ענתה לה הסבתא וקדה לה "היא היתה כאן מלפני כחצי שעה ולאחר מכן היא לא הסכימה להישאר והלכה לדרכה" המשיכה הסבתא. "הוד מעלתך....איני חושב שהיא כאן" אמר לה עוץ לי גוץ לי,"טוב נלך לדרכינו ולא נבזבז עוד זמן אנחנו עוד נתפוס אותה היכן שלא תהייה" אמרה המלכה. לאחר מכן שניהם הלכו,ואני יצאתי מהחציר,"תודה רבה לך....כבר חשבתי שהם יתפסו אותי" אמרתי."אין לך על מה להודות זוהי חובתי...את בתם של המלך והמלכה" היא אמרה וצחקה,"כדאי שאמשיך בדרכי אסור לי לעצור יש לי עוד ארבעה ימים ללכת עד לשער המחבר בין העולם האנושי לבין ארץ האגדות" אמרתי. "לא,לא הישארי כאן עכשיו ערב,יש הרבה סכנות בחוץ.....הו ילדתי המסע הוא לא ארבעה ימים אלא שבוע ואפילו יכול להיות שבוע וחצי היער הוא גדול מאוד" היא אמרה וחייכה. "שבוע?!" שאלתי מופתעת,"כן מידי פעם אני מגיעה לשם וזה לוקח שבוע ואפילו לפעמים שבוע וחצי להגיע לשער" היא אמרה "ועכשיו כדאי שתלכי לישון אני רואה שאת נורא עייפה" היא המשיכה. "תודה רבה לך....אממ...האם אוכל לקרוא לך בשמך הפרטי?" שאלתי אם חיוך,"כן כמובן,שמי הוא אנה אבל תוכלי לקרוא איך שתירצי" היא אמרה "ובכן תודה רבה לך אנה....על הכל" אמרתי.אנה הובילה אותי חזרה לבקתה,היא הושיבה אותי מול האחו והכינה לי תה חם וטעים. "אנה?" "כן?" היא שאלה "איפה כיפה אדומה?" שאלתי,פניה של אנה העציבו "מה קרה?" שאלתי "מאז שהזאב והמלכה הרעה הופיעו הייתי צריכה להחזיר את כיפה אדומה לביתה בשל הסכנה הכרוכה שתישאר כאן" היא אמרה ולאחר מכן המשיכה "מאז אני לא ראיתי אותה והיא לא אותי" "אני מצטערת....אם יש משהו שאוכל לעזור?" שאלתי בתקווה שבאמת אוכל לעזור. "הו ילדתי את כבר עזרת את הבסת את הזאב הרשע" היא אמרה בקול רך "אבל לא את המלכה הרעה....ואת עוץ לי גוץ לי" נאנחתי,"אל תידאגי את תצליחי...הטוב תמיד מנצח את הרע!" היא אמרה בגאווה."טוב כדאי שתלכי לנוח יקירתי עבר עלייך יום קשה מאוד" "לילה טוב" אמרתי והיא ענתה"לילה טוב גם לך יקירתי",קמתי מהכיסא והלכתי לחדר השינה ניגשתי אל תיק המסע שלי והוצאתי ממנו את הספר. הספר שוב פעם התחיל לזהור והוא נפתח,הספר דיפדף בדפיו ושוב פעם נעמר בדף האחרון. לא זיהיתי את המקום שהראה לי הספר אך זה היה דומה לצינוק,מאחוריי הסורגים ישבה אישה שאת פניה לא יכולתי לראות אך היה בה משהו מוכר.לפתע ראיתי את עוזלי נכנס לצינוק הוא התקרב אל האישה ואמר "היא בסדר,היא בידיים טובות" האישה קמה וניגשה אל עוזלי כך שאת פניה יכולתי לראות. זאת היתה דודה יולי!, 'מה דודה יולי עושה שם? האם המלכה לכדה גם אותה? אוי לא מה עוללתי?'.