בין מציאות לאגדה

פרק 27:איחוד משפחתי

"תירגע אדי זה רק לשעתיים!" גערה המלכה הרעה על עוץ לי גוץ לי ,'תודה לאל,אלפי ועוזלי יחזרו לעצמם' אמרתי בתוך תוכי,"אביגייל!" לפתע שמעתי מישהו קורא לי בשמי. הסתובבתי אחורנית וראית את אמא שלי את לאו ואת דודה אלכסה יצאו מן העצים ורצו לקראתי,"אביגייל אני כל כך מצטערת" אמרה לי אימי ואני רצתי אליה וחיבקתי אותה,"אמא הכל בסדר" לחשתי לאוזנה. "איזה ריגוש ממש מפגש מרגש!" אמרה המלכה בזלזול,"עכשיו זה הזמן אביגייל!" אמרה המלכה. "לא!" צעקה לפתע אמא שלי ,כולם נעמדו מלפניי ויצרו מן 'חומה' שתגן עליי "לא אמא בבקשה אתם תיפגעו" אמרתי בחשש אך הם לא הקשיבו לי הם המשיכו לעמוד ככה. 'אני חייבת לעשות משהו!' חשבתי בטוחה בעצמי."טוב!....את יכולה לקחת את הכוחות שלי!" צעקתי לעברה "אביגייל מה את עושה?" שאלה אותי בחשש אימי "בתנאי!" אמרתי "בתנאי?" שאלה אותי המלכה משועשעת,"בתנאי....שתשחררי את כולם!" פקדתי עליה. "אביגייל לא!" אמרה לי אימי בדאגה אך לא הקשבתי לה הייתי דבוקה במטרה שלי,"טוב" ענתה המלכה "אמא תסמכי עליי אני יודעת מה אני עושה...בבקשה לכו..." אמרתי "לא....אביגייל לא....עד שמצאתי אותך אני לא מוכנה לאבד אותך שוב" אמרה לי אימי "אמא את סומכת עליי?" שאלתי אותה "כמובן אבל את..." היא ניסתה לומר אך קטעתי אותה "יופי.....אז לכו....תברחו מכאן....אני אהיה בסדר" אמרתי בטוחה בעצמי. אמא שלי וכולם הסתובבו והלכו,אך לפני שאימי הלכה היא התקרבה ולחשה באוזניי "אנחנו כאן". "יופי עכשיו הצד שלך בהסכם!" פקדה המלכה "כמובן!" עניתי לה ברוגז,היא התקרבה אליי הרימה את שרביטה אך עצרתי אותה "חכי!" "מה?! מה עכשיו?!" אמרתי בכעס "לפני....שאת תיקחי את הכוחות שלי....לפחות....תספרי לי למה נהיית כזאת...." "רעה..." היא השלימה את המשפט שלי."מלפני הרבה זמן עוד לפני שאת נולדת אני...אני הייתי אז בת 19 והייתי מאוהבת,אך אני חייתי יחד עם אבי ואימי,מכשפה בעלת כוחות גדולים חיי עושר והוא חיי בעוני....הוא היה העוזר שלנו,אך לאהבה אין מחיר.יום אחד  אביך שהוא היה בן המלך חיפש לעצמו מלכה,הוא רצה להתחתן איתי אך לא אהבתי אותו,אך הוריי הכריחו אותי. רצינו אני ואהוב ליבי לברוח,אך אביך גילה זאת,הוא עקב אחרינו והבין הכל. אחרי זה הוא הגיע לאימי וביטל את החתונה אימי כעסה נורא והשתמשה בכוחותיה כדאי להרוג את אהוב ליבי וכך קרה.....ומאז אני נשבעתי לנקום במשפחתך!" היא סיימה לבסוף בכעס."אני....אני לא ידעתי" אמרתי בהיסוס,"זהו מספיק עם הסיפורים!" אמרה המלכה והרימה את שרביטה אך לפני שהספיקה מן המערה יצאו המון גובלין,צבא שלם!. הם התחילו לתקוף את המלכה ואת עוץ לי גוץ לי והם ברחו ונעלמו. "תודה רבה לכם!" אמרתי,מן המערה יצאו גם כל משפחתי "אבל איך?..." "סיפור ארוך" חקה דודה יולי.כך המשכנו בדרכנו אני ומשפחתי להציל את האנושות ואת עולם אגדות.

כל כך סליחה שלא כתבתי המון המון זמן הייתי במחסום כתיבה מקווה שתהנו!!. בבקשה תגיבו ותצביעו חשובה לי מאוד דעתכם!!!! תודה לכל הקוראים והקוראות!!"" גם אני מבקשת שתגיבו כי אני צריכה את דעתכם זה נורא מעליב שלא מגיבים כי אני משקיעה ןמנסה ואין תגובות....
אבל תודה רבה לכל מי שקורא את הסיפור !!!!