בין מציאות לאגדה

פרק 17: אחותי הקטנה

"בבקשה אל תיפגעי בה,אני אעשה מה שתירצי" לבסוף אמרתי. "תחזירי את הספר" היא אמרה לי בכעס,'מה אני אעשה...לא אני אביא לה את הספר אסור לי לסכן את אחותי....ואיפה הפיה השומרת שלה?' חשבתי. "בסדר אני מסכימה אני לא רוצה שאחותי תיפגע" אמרתי,"בחירה מצויינת" היא אמרה וצחקה את צחוקה המרושע. היא התקדמה לעברי בצעדים מהירים וחטפה את הספר מידיי "אני קיימתי את הצד שלי עכשיו תורך" אמרתי. "מצטערת אבל לא זכור לי כלום על זה שאני הבטחתי משהו" היא אמרה בקול לועג,"זהו זה מספיק אם המשחקים!" צעקתי. התקדמתי במהירות לעברה וחטפתי חזרה את הספר מידיה,"תחזירי אותו מיד!" היא צעקה בכעס. "לא!" אמרתי בכעס,עיניה בערו מכעס היא הסתובבה והתחילה להתקדם במהירות לעבר אחותי הקטנה. היא הוציאה את המטה השחור שלה וכיוונה על אחותי "אם לא תחזירי את הספר מיד אחותך תיפגע!" היא אמרה בכעס. "לא תעזבי אותה" צעקתי ומבלי לחשוב כיוונתי את כף ידי לעבר המלכה הרעה,ניזכרתי כיצד עשתה זאת דודה יולי. קיוויתי שהכוחות שלי יפעלו אך לשווא,לא קרה כלום ניסיתי שוב ושוב אך לא קרה כלום. ' מה אני עושה? הרי הכוחות שלי יתחילו לפעול רק בגיל 16' חשבתי.המלכה עמדה שם וצחקה עליי,הייתי מיואשת רציתי לוותר ולעזוב את הכל הרי גם ככה אני חלשה,הייתי צריכה להקשיב בקולה אריקה אך לא עשיתי זאת. עמדתי שם קפואה ומפוחדת לא ידעתי מה לעשות,לפתע ניזכרתי שהספר עדיין בידיי ,מבלי לחשוב רצתי לעבר המלכה הרעה הכי מהר שיכולתי וזרקתי לעברה את הספר. הספר התעופף ופגע בראשה והיא נפלה,מהר לקחתי את הספר ותפסתי את היד של אחותי והתחלנו לרוץ."מי את?" היא שאלה אותי מפוחדת בזמן שרצנו"אני אסביר לך כשנגיע" עניתי לה,"כשנגיע לאן? " היא שאלה מבולבלת אך אני לא עניתי לה פשוט המשכנו לרוץ. הבית שלי היה במרחק של רבע שעה מבית הספר,כשהגענו עצרנו מתחת לבית שלי והתנשמנו בכבדות. "עכשיו את מוכנה להסביר לי מי את ומה קרה הרגע?" היא שאלה בחוסר סבלנות,"אני....אני....היא אחותך" אמרתי בחשש,לפתע היא התרחקה מעט ממני ואמרה "לא נכון אין לי אחות....את משקרת". "איזבל תאמיני לי....רגע לא שמת לב לכל המאבק שהיה ביני לבין המלכה הרעה?" שאלתי מבולבלת,"על איזה מאבק את מדברת?,ואיך ידעת מהו שמי?" היא שאלה."אני ידעתי מהו שמך כי אני אחותך...את לא שמת לב למה שקרה לפני שרצנו?" שאלתי אותה,"אני הייתי בדרכי הביתה ופתאום תפסת בידי והתחלנו לרוץ.'כנראה המלכה הרעה מחקה את זכרונה' חשבתי,"בואי נעלה לבית שלי אני מבטיחה שאסביר את הכל" אמרתי."אני אפילו לא מכירה אותך איך אוכל לבטוח בך?" היא שאלה,לא ידעתי מה לענות לה."תאמיני לי אני אחותך.....אני מבינה אותך. זה נופל עלייך בבת אחת אבל את יכולה לבטוח בי" אמרתי,לפתע משום מקום הופיעה עוזלי הוא הסתכל עליי ואמר "סליחה אביגייל אבל אני חייב" הוא תפס בידה של אחותי ושניהם נעלמו.'עכשיו מה אני עושה?....זהו זה נמאס לי בעוד כמה ימים אני בורחת כדאי למצוא את המלכה ולנצח אותה! אסור לי לסכן את כולם..." חשבתי.לפתע מאחוריי נשמע רעש  הסתובבתי וראיתי את שני היא הסתכלה עליי במבט מפוחד. "את ראית את מה שקרה כאן?" שאלתי בחשש,"כן...גם אז מאחוריי בית הספר עקבתי  ושמעתי....את הכל!" היא אמרה בגמגום.