בין מציאות לאגדה

פרק 23: הצינוק

'מה דודה יולי עושה שם?' חשבתי,דודה יולי עמדה מול עוזלי פניה היו חיוורות "תודה רבה לך" היא אמרה לעוזלי. לפתע דלת הצינוק נפתחה והמלכה הרעה נכנסה "אתה! לך ותנקה את החדר שלי מיד!" היא פקדה על עוזלי "תעזבי בשקט את הילד!" צעקה דודה יולי על המלכה "ואת! את לא תאמרי מה עליי לעשות! את יודעת מי אני? אני המלכה ואני שולטת עכשיו על ארץ האגדות!" היא צעקה. "את לא תברחי מעונש,הטוב תמיד מנצח את הרע!" אמרה דודה  יולי להמלכה ,עוזלי עמד מופתע ומפוחד באותו הזמן "למה אתה עדיין נוכח כאן?" פנתה המלכה אל עוזלי בכעס "כן הוד מעלתך אני מיד ניגש לעבודה" הוא אמר בעצב לפתע עוץ לי גוץ לי נכנס "המלכה יש לנו בעיה" הוא אמר למלכה,עוזלי בינתיים יצא מהצינוק."אדי ,חזור אחר כך" היא גערה עליו,"אבל הוד מעלתך...." "לא עכשיו!" היא קטעה אותו "כן הוד מעלתך" הוא אמר ויצא מהצינוק,לפתע דודה יולי קמה והתחילה למחוא כפיים למלכה הרעה 'מה היא עושה?' שאלתי את עצמי. " כל הכבוד אלכסה!" אמרה דודה יולי בהתפעלות 'דודה אלכסה?' שאלתי את עצמי מבולבלת,לפתע המלכה הרעה נהפכה לדודה אלכסה "תודה תודה רבה" אמרה דודה אלכסה וקדה לדודה יולי,שתיהן התחילו לצחוק "עכשיו בואי נוציא אותך מפה" אמרה דודה אלכסה וניגשה לכלוב לפתע דלת הצינוק נפתחה ועוזלי ניכנס לשם בריצה "מהר תמהרו אין זמן!"הוא אמר מודאג. הספר נסגר,ואת ההמשך לא יכולתי לראות 'האם דודה אלכסה ודודה יולי הצליחו לברוח? ולמה הספר עצר בדיוק בנקודה הזו?' תהיתי.החזרתי את הספר לתיק ועצמתי את עיניי,לא יכולתי להירדם כל הלילה מהמחשבה מה עלה בגורלן של הדודות שלי. בסופו של דבר נרדמתי,כשהתעוררתי היה ריח מדהים של חביתה ותה,קמתי והלכתי למטבח שם עמדה אנה והכינה את החביתה "בוקר טוב" היא אמרה לי "בוקר טוב" עניתי לה בחזרה. שתינו התיישבנו והתחלנו לאכול,אחרי שסיימנו לאכול אמרתי "כדאי שאמשיך במסע אסור לי לבזבז זמן,תודה רבה לך על הכל" "תודה רבה לך מאז שכיפה אדומה כבר לא כאן הייתי בודדה אך את הבסת את הזאב עכשיו היא תוכל לחזור" היא אמרה בהתרגשות "הכנתי לך צידה לדרך,עוגיות מרקים,סלטים ואפילו עוגות" היא המשיכה "תודה רבה!" אמרתי לה.ארזתי את התיק ואת הצידה והמשכתי את בדרכי,'עכשיו לאן אני צריכה?' חשבתי. הוצאתי את המפה ובחנתי אותה,הסתכלתי על המפה הרבה זמן לא שמתי לב לאן אני הולכת,לפתע הרגשתי שרגלי מחליקה וכשהורדתי את המפה כדאי לראות היכן אני ראיתי שאני נמצאת מול תהום עמוקה.הרגשתי כיצד גופי נופל לשם,צרחה ניפלתה מפי נתפסתי בענף שהיה שם.ככה נשארתי תלויה שם סומכת רק על הענף הקטן שמחזיק את גופי הכבד,לא ידעתי כמה זמן אוכל להחזיר מעמד. צעקתי בחוזקה לעזרה אך לשווא אף אחד לא שמע אותי,אני לבד.