בין מציאות לאגדה

פרק 9: אמת מפתיעה

אחרי כדקה של דממה נשמע הצלצול,השיעור הסתיים והגיע סוף היום. אני ואריקה הלכנו לשער האחורי של בית הספר ושם עמד נער שנראה בן 16 ,שיערו היה שחור. לפתע אריקה תפסה בידי וביקשה שאעצור,היינו במרחק של מטר מהנער."תקשיבי,אביגייל זה...אחי המאומץ" היא אמרה,"מאומץ?" שאלתי."כן...לפני 16 שנה מצאתי אותו ולא רציתי להשאיר אותו לבד אז אימצתי אותו...באותו יום שמצאתי אותו הגעתי לכאן,לעולם האנושי" היא אמרה ולאחר רגע המשיכה "הוא...הוא בן אנוש אמיתי.הוא לא יודע דבר על כל העניין של ארץ האגדות,אני מנסה למצוא דרך לומר לו את זה" היא אמרה. אחרי שסיימה את דבריה המשכנו ללכת לעבר הנער,הוא הסתובב אלינו חייך ואמר"היי" אני חייכתי ואמרתי "שלום,קוראים לי אביגייל ואני....התלמידה של אריקה" הושטתי לו את ידי והוא לחץ אותה בעדינות. "אני לאונרד...אבל תוכלי לקרוא לי לאו" הוא אמר והמשיך לחייך."לאו איך היה בבית הספר?" שאלה אותו אריקה. "היה בסדר....אבל משעמם" הוא אמר וכולנו צחקנו.לפתע מזווית העין ראיתי חתול שחור יושב על המדרכה לא רחוק מאיתנו ובוהה בי, הרגשתי לא טוב. לפתע מסביבי הופיע ערפל ולא יכולתי לראות היכן אני הדבר היחיד שהצלחתי לראות זה את החתול ההוא.אחרי כשנייה לאו ואריקה כבר לא היו שם ואני נשארתי לבד בתוך הערפל המפחיד ההוא."לאו...אריקה איפה אתם?" קראתי הכי חזק שיכולתי אך לשווא אף אחד לא ענה לי."תצעקי כמה שתירצי אף אחד לא ישמע אותך" לפתע שמעתי קול מאחורי כשהסתובבתי ראיתי את...את המנהלת...כלומר את המלכה הרעה ולידה עומד.....עוזלי?!. "מה אתה עושה כאן? " שאלתי אותו. הוא הסתכל עליי במבט מרושע ואמר"את...את עכשיו לכודה ואף אחד לא יעזור לך!" לפתע הרגשתי קפואה במקום כמו פסל,לא הצלחתי לזוז. "מה אתם רוצים ממני?" צעקתי. "את כוחותייך" אמרה המלכה הרעה."לא לא תעזבו אותי,תנו לי ללכת בבקשה" אמרתי ודמעות עלו בעיניי "עוזלי בבקשה תעזור לי" צעקתי לו אך הוא לא הקשיב לי,"מי אתה בכלל? ומה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו. " מה לא ידעת? אני הבן של עוץ לי גוץ לי!" לפתע הוא אמר. לא האמנתי למה ששמעתי.