בין מציאות לאגדה

פרק 18: האמת מתגלה

"שני חכי....תני לי להסביר לך בבקשה" אמרתי בקול מיואש ,"אין כבר מה להסביר שמעתי את הכל....למה לא סיפרת לי מההתחלה?" היא שאלה אותי מאוכזבת. "אני....אני פחדתי שלא תאמיני לי" "אני מבינה אותך...גם לי בהתחלה זה היה נשמע הזוי ולא אמין אבל את החברה הכי טובה שלי ואני יודעת שאף פעם לא תשקרי לי" היא אמרה בקול מעודד."תודה לך!" "על מה?" היא שאלה,"על זה שאת כאן" אמרתי וניגשתי לחבק אותה. אחרי חיבוק חם ומעודד אמרתי "טוב תירצי להכיר את המשפחה החדשה שלי?" "כמובן" היא אמרה ושתינו צחקנו,עלינו במדרגות וכשפתחתי את הדלת לא האמנתי למה שראיתי. אמא שלי ולאו היו במטבח ובישלו,שתי הדודות שלי ,דודה יולי ודודה אלכסה שיחקו במשחק שהזכיר מלחמה.דודה יולי ירתה מידיה מים שפגעו בדודה אלכסה וכהגנה דודה אלכסה השתמשה בכריות,אריקה ישבה בסלון וקראה ספר.לפתע כל המבטים הופנו אלינו כנראה בגלל ששמעו את טריקת הדלת,אמא שלי ולאו רצו לעבר דלת הכניסה ויחד איתם הגיעו כולם,"שלום לך....שני...מה שלומך?" שאלה אותה אמא שלי בגמגום."שלום לך אלי...." היא אמרה אך קטעתי אותה "אמא היא יודעת....טוב שני בואי אני אכיר לך את כולם,כמובן שאת מכירה את אמא שלי אלינור היא הרכזת שלנו,ואלה הן הדודות שלי דודה יולי היא המורה שלנו לכימיה והיא אחותו של אבי וזוהי דודה אלכסה המורה שלנו להיסטוריה היא אחותה של אימי" אמרתי והצבעתי לעברן לאחר רגע המשכתי " וזאת אריקה...שאת מכירה אותה בשמה השני ליבי היא הפיה השומרת שלי" אמרתי וחייכתי לעברה."וזה....זה לאו אחיה של אריקה" אמרתי,לאו התקדם לעבר שני ולחץ את ידה בעדינות "נעים להכיר" הוא אמר."אז...לאו לא ידעתי שאתה יודע לבשל" אמרתי וכולנו צחקנו ,"אני שף מלידה" הוא אמר. "אביגייל....אפשר בבקשה לדבר איתך לבד?" ביקשה ממני אריקה אני הנהנתי בחיוב והתקדמנו לעבר המטבח,"אביגייל מה ביקשתי ממך?" היא שאלה אותי באכזבה. "אריקה אני נורא מצטערת אבל הייתי חייבת...וגם אני לא לקחתי את הספר בלי רשות עוזלי עזר לי" אמרתי בביטחון,"עוזלי? הבן של עוץ לי גוץ לי? זאת בטוח מלכודת" "לא אריקה זה לא נכון....הוא מחוייב לעשות את זה,המלכה לכדה את אמא שלו ואבא שלו...נהפך למפלצת,וגם פגשתי את אחותי היום והמלכה איימה שהיא תפגע בה אם לא אביא לה את הספר והיה ביננו מאבק והצלחתי לקחת את אחותי אבל אז....עוזלי בא והוא כנראה החזיר את איזבל למלכה הרעה....לא הספקתי להציל אותה" אמרתי באכזבה לפתע נשמע  של אימי מאחוריי "את...את ראית אותה?" היא שאלה אותי כשדמעות בעיניה. "אמא אני כל כך מצטערת ניסיתי להציל אותה אך לא הצלחתי" אמרתי,"אביגייל אנחנו אמרנו לך לא להתערב!" היא לפתע צעקה עליי "אבל אמא..." אמרתי אך היא קטעה אותי "לא אביגייל...מספיק...אמרת כבר הכל.." היא צעקה עליי רצה לחדרה ונעלה את הדלת."אביגייל אני בטוחה שהיא לא התכוונה לזה" אמרה אריקה אך היה מאוחר מידי מה שנאמר כבר נאמר רצתי מהמטבח לסלון לקחתי את הספק שמתי אותו בתוך תיק בית הספר שלי,לקחתי כמה כסף מהמגירה בסלון."אביגייל תעצרי בבקשה" אריקה אמרה "לא!...נמאס לי היא כן התכוונה לכל מילה שמעתי בקול שלה,היא לא...אמא...שלי...יותר!" צעקתי כשדמעות חונקות אותי,כולם הסתכלו עליי מבוהלים ומפוחדים. לקחתי את המפה שהיתה באחת המגירות ויצאתי מהבית,רצתי הכי מהר שיכולתי רק להתרחק מהמקום הזה. 'זהו זה הגיע הזמן לברוח!!'.