בין מציאות לאגדה

פרק 12: הספר חוזר

הספר היה מונח שם על השטיח בכניסת הבית שלי,"אריקה יולי לאו בואו מהר" קראתי.כולם רצו לעבר הדלת והופתעו מאוד לראות את הספר מונח לו שם,"אני לא מאמינה...איך הוא הגיע לכאן?" שאלה אריקה."אני לא יודעת כשפתחתי את הדלת לא היה איש" אמרתי,ניגשתי אל הספר לאט והרמתי אותו בידיי. כולנו הלכנו לחדר האוכל, והתיישבנו שם. פתחתי את הספר לאט לאט ודיפדפתי, חיפשתי בעיניי את התמונה של אימי."אוי לא!" אמרתי בעצב,חלק מהדפים היו חסרים ולא היה זכר לתמונה של אמא שלי. "זה מעשה ידה של המלכה,אני בטוחה בזה!" אמרה יולי כשייאוש בקולה,"רגע! תסתכלו הספר כותב משהו" אמר לאו וכולנו הסתכלנו על הספר. " הלב הוא המפתח להכל ,אבל מה זה אומר?" שאלתי. כולנו הסתכלנו אחד על השני מבולבלים,סגרתי את הספר ואמרתי"מה נעשה עכשיו?" לפתע ראיתי שעל כריכת הספר מתחת לכותרת "אגדות" היה ציור של לב. "זהו זה!" צעקתי לפתע ורצתי בטיסה לחדר שלי, פתחתי את כל המגירות בחדר שלי עד שמצאתי את מה שחיפשתי. חזרתי לחדר האוכל ושמתי על השולחן קופסא קטנה בצבע ורוד ועליה מצוירים פרחים. "מה יש בקופסא? " שאל אותי לאו, "כשההורים שלי מצאו אותי על צווארי היתה שרשרת,שרשרת בצורת לב. לזה הספר התכוון "הלב הוא המפתח להכל" אולי השרשרת היא המפתח לספר!" אמרתי בהתרגשות. הוצאתי מהקופסא את השרשרת ושמתי אותה בדיוק במקום בו היה מצויר הלב,לפתע הספר התחיל לזרוח באור מכאיב מאוד לעיניים. מרוב כאב סגרתי את עיניי,כשפתחתי את עיניי הספר כבר לא היה שם על השולחן היו מונחים שני דפים. סובבתי את הדף הראשון מימין,עליו היו מיוצרים כל מיני שרטוטים זה היה דומה למפה "זאת כנראה המפה לשער!" קראה בהתרגשות יולי. סובבתי את הדף השני משמאל ועליו היה ציור של אישה,זיהיתי את האישה בתמונה זו היתה הרכזת שלי "זאת כנראה אמא שלי!,היא הרכזת של השכבה שלנו. היא היתה כל כך קרובה אליי כל הזמן הזה" אמרתי."עכשיו הזכרונות חוזרים אליי זאת באמת אלינור,אני לא מאמינה שהיא היתה כאן לידנו כל הזמן הזה" אמרה יולי בהתרגשות. לפתע נשמע עוד דפיקה בדלת,ניגשתי לאט לאט לדלת ופתחתי אותה,ואז ראיתי אותה....את אמא שלי!. שיערה היה שחור אם קצת גוונים של אפור ועיניה היו בצבע חום, "אמא!" צעקתי היא ניסתה לומר משהו,היא התקדמה לעברי "אביגייל!" היא אמרה ולאחר מכן היא התעלפה.