בין מציאות לאגדה

פרק 11:המלכה מתחילה לפעול

עמדתי שם מעכלת עדיין את הדברים שנאמרו,מזווית העין ראיתי את לאו ואריקה משוחחים. לאו נראה מאוד מתוח ומפוחד ממה שקרה אך הוא נשאר רגוע,"אוקיי....אני כבר לא מבינה מה קורה פה,יש עוד דברים שאני צריכה לדעת?" שאלתי את יולי. "הו,כן יש עוד הרבה דברים לספר לך....יש לך עוד דודה מצד האמא ,ואת בטוח מכירה אותה" היא ענתה לי ולאחר רגע המשיכה " זאת אלכסה המורה שלך להיסטוריה" "מה?" שאלתי מופתעת."כן,אנחנו הסתרנו את זה ממך כדי שלא להבהיל אותך רצינו שתגלי זאת לבד.כשקרה המקרה...כשהמלכה חטפה אותך ואת איזבל אז כל המשפחה שלך יצאה במסע חיפושים אחריכן,המלכה החביאה טוב טוב את אחותך לא מצאנו אותה עד עכשיו,לאחר שהיא חטפה אותך והביאה אותך לכאן אני ודודתך השנייה אלכסה יצאנו לחיפושים אחרייך. גם אריקה היתה איתנו היא כל הזמן שמרה עלייך,עקבנו אחרייך כל הזמן מאז שעלית לכיתה א' עד לכיתה י' בסופו של דבר החלטנו שאנחנו צריכות להיות לידך ולשמור עלייך טוב טוב,ובגלל זה הגענו לכאן ועכשיו אנחנו המורות שלך.זה כדי שנוכל לשמור עלייך יותר מקרוב כדי שהמלכה הרעה ועוץ לי גוץ לי לא יוכלו לפגוע בך" היא אמרה. "רגע...אבל משהו פה לא הגיוני,כשאני נולדתי אחותי עדיין לא נולדה" אמרתי "נכון,אחרי שאת נולדת המלכה חטפה אותך והביאה אותך לכאן ולאחר שלוש שנים היא חזרה וחטפה גם את אחותך" היא אמרה,לאחר שסיימה לדבר לאו ואריקה חזרו אלינו. לאו היה נראה פחות מפוחד עכשיו,עיניו הירוקות היו רגועות יותר מתמיד."היי" הוא אמר בקולו הרך,אריקה עמדה לידו וחייכה. "יולי...שכחתי לשאול,את יודעת...איפה אמא שלי?" "לצערי לא...למלכה הרעה יש כוחות חזקים מאוד,אחרי שהיא חטפה אותך היא חזרה לממלכה שלנו ומחקה לכל ארץ האגדות את הזיכרון על אלינור,אמא שלך...אך אנחנו לא היינו עד כדי כך חלשים,זכרנו רק את שמה אך לא את המראה שלה,אבל אם נמצא את ספר האגדות נוכל להיזכר וכך למצוא אותה,או שהיא תצליח למצוא אותנו" היא אמרה ובקולה היתה תקווה."עכשיו הדברים יותר ברורים לי" אמרתי. לפתע משום מקום הופיע אותה ציפור שאז ביום הראשון עזרה לי למצוא את דרכי היא התיישבה על כתפי וצייצה משהו," אוי לא!" צעקתי. "מה? מה קרה?" שאלה אותי אריקה "אלא ההורים שלי,ההורים הלא אמיתיים שלי" אמרתי לחוצה "אנחנו חייבים לחזור לבית שלי הם בסכנה!" אמרתי. כולנו רצנו למכונית של יולי ונסענו הכי מהר שיכולנו לבית שלי, רצתי במעלה המדרגות,הרגשתי את הדופק שלי דוהר כמו סוס. כשפתחתי את הדלת ראיתי שכל הבית היה מבולגן,היו סימני מאבק. באמצע החדר היה מונח פתק ועליו היה כתוב: "תפסנו את הורייך הם יהיו כלואים בטירת המלכה לנצח" בבת אחת נפלתי על הרצפה כשדמעות החלו לזלוג בעיניי "הם תפסו אותם" אמרתי בכאב. "הכל באשמתי...הכל באשמתי" אמרתי דרך הדמעות. יולי ולאו התקדמו לעבר הסלון המבולגן והתחילו לסדר את המקום. אריקה התיישבה לידי ואמרה" לא זה לא נכון,הכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך" היא אמרה בקולה הנעים והרך. " עוד מעט יהיה יום ההולדת שלי,הם אמרו שהם יתפסו אותי....אני מפחדת" אמרתי "אני אשמור עלייך,ויולי דודתך כאן איתך ולאו לצידך" היא אמרה וחייכה "אנחנו נמצא פתרון" היא אמרה ולאט לאט הצלחתי להירגע.קמתי לאט מן הרצפה סובבתי את פניי אל אריקה ואמרתי "תודה" היא התקדמה לעברי וחיבקה אותי,החיבוק שלה היה חם ונעים והכי חשוב הרגשתי מוגנת ורגועה יותר. אחרי שנרגעתי הלכנו לעזור ללאו וליולי לסדר את הבית,'אני כל כך מפחדת....רציתי להיות ילדה רגילה....אבל זה היעוד שלי אני חייבת להיות חזקה' חשבתי בזמן שסידרנו. כשסיימנו לסדר התחיל כבר להחשיך לפתע נשמע דפיקה בדלת ניגשתי לדלת וכשפתחתי לא האמנתי למראה עיניי!.