אז זו היא השגרה שלי כרגע, חיים מטורפים, מסיבות, מועדונים, סיגריות, אלכוהול, סמים.
כל יום מסיבה אחרת, כל יום מתמסטלים ומשתכרים, ואני נהנת, כל כך נהנת.
כבר זמן מה שהרגשות שלי בסוג של מאסר,
הם נמצאים בכלא אטום שנקרא הלב שלי.
דבר לא יוצא ממנו ודבר לא נכנס.
אנשים כבר לא מעניינים אותי, הפסקתי להיות טובת לב כמו בעבר והתחלתי לחשוב רק על עצמי.
ותדעו לכם שוואו זה מרגיש טוב להיות אגואיסטית לשם שינוי.
עברתי שנה אוימה לפני שהגעתי לכאן.
אהבתי בן אדם ונתתי לו את כל כולי,
ומה שמצחיק שדווקא זה שאת נותנת לו לשמור לך על הלב הוא זה שבסוף שובר אותו.
בכיתי, נשברתי וכאבתי כאב בלתי יאמן כל יום במשך שנה, תחושת הריקנות חילחלה בי והציפה אותי בכל בוקר כשהתעוררתי חזרה למציאות המרה שלי, גם כשחשבתי שיצאתי מזה ואצליח להתגבר הכאב דאג להכות בי ולהזכיר לי שהלב שלי עדיין מפורק לרסיסים
ומי יודע...אולי הם גם לא יתאחו לעולם.
לא סמכתי על איש, כי הרי הבן אדם שהיה הכי קרוב אלי והבטיח לי שיהיה נאמן לי לנצח כשהציע לי נישואים הוא זה שבגד בי ופיצץ את הבועה המושלמת שבה חייתי.
איך אאמין שאחרים לא יעשו זאת גם ?
מה שווה האהבה כשכולה מלאה שקרים וכזב?
נייט ארוסי לשעבר היה בן עשרים וארבע וניהל משרד לעורכי דין.
הייתי בת תשע עשרה אז ועשיתי תואר במשפטים, חיפשתי מקום לעשות בו התמחות וכך הכרנו.
לאחר זמן קצר הוא העסיק אותי רשמית והתחלנו לצאת.
הייתי כמעט בת עשרים כשעברנו לגור יחד,
לאחר שנה הוא כבר הציע לי נישואים ביום הולדתי ה-21, לא חשבתי שתאריך היום הולדת שלי יהפוך לתאריך אבל עבורי.
היינו מאורסים, חלמנו חלומות משותפים, אהבנו או לפחות אני אהבתי בצורה בלתי פוסקת.
החתונה הייתה מתוכננת להיות באותו התאריך שבו הציע לי רק שנה אחרי ביום הולדתי ה-22.
אני בתמימותי חלמתי על החתונה המושלמת
בזמן שהבן זונה זיין מישהי אחרת.
לפני כמה חודשים חגגתי את גיל 22, אני זוכרת את היום הזה ואת כמה שסבלתי.
הוא היה אמור לסמן עבורי יום חג אך הפך לסיוט של החיים שלי.
גם תאריך הצעת הנישואים, גם החתונה וגם יום הולדתי.
הכל הפך לשקר, החיים שלי היו שקר.
זה מדהים אותי כל פעם מחדש כמה אין לנו שליטה על החיים שלנו ועל מה שעלול לקרות הלאה.
כשהייתי איתו הייתי כל כך מאושרת שלא ציפיתי לרע מכל, אבל בדיוק כשאנחנו לא מצפים שמשהו יקרה, משהו קורה.
שגיליתי על מעשיו הדבר הראשון שעשיתי היה להתפטר, לא רציתי להימצא בשום מקום שקרוב אליו.
בחוצפתו הוא ביקש ממני לא לוותר על העבודה שלי ולהמשיך לעבוד כאן למרות הכל.
לראות אותו כל יום כל בוקר נשמע לי כמו גיהנום שיחזור על עצמו ויהרוג אותי אט אט, כמובן שסירבתי.
לא עבדתי והייתי בדיכאון עמוק, הרגשתי נבגדת, הייתי חסרת ביטחון הרגשתי שאולי אני אשמה בזה שבגד בי, והרצון להישאר במיטה למשך כל החיים רק התגבר מיום ליום כששקעתי.
בלה החברה הכי טובה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי בערך הייתה לצידי כל רגע ורגע בתקופה הזו, אני לא יודעת איך סבלה אותי אבל היא עמדה בזה ואני מודה לה על זה כל כך.
אבא שלי לא התערב יותר מידי, ראיתי שהוא מנסה אבל לא יודע איך לפנות אלי ולנחם אותי, רק דאג לשאול לשלומי לפחות פעם או פעמיים ביום ונתן לאמא שלי לעשות את העבודה הרגשית.
ואמא שלי כאבה את כאבי יחד איתי, לא לחצה עלי ונתנה לי להרגיש שהיא שם בשבילי ושיהיה טוב יותר בקרוב, היא נתנה לי תקווה.
יום אחד בזמן אותה התקופה המייגעת,
הוריי קראו לי לבוא לסלון.
התיישבתי לידם ואימי החלה לדבר.
״קימי יפה שלנו, אני ואבא תמיד כאן בשבילך ואת יודעת את זה, אבל אנחנו חושבים שהגיע הזמן שלך להתחיל לפרוח שוב, את סגורה כבר כמעט שנה בבית, והגיע הזמן שלך להתקדם הלאה, כי בזמן שאת כואבת בבית את יכולה לפספס חיים שלמים שמחכים לך בחוץ״ אימי ליטפה את פניי.
״אני ואבא רוצים לתת לך מתנה מאיתנו, נכון אולי אנחנו לא במצב הכלכלי הכי מזהיר אבל לא חסר לנו כלום אז בבקשה תקחי את זה ואל תחשבי עלינו, מגיל קטן כל מה שעשית זה לשים את עצמך בצד עבורנו ועבור אחרים, כי כזו את.
אז זה בשבילך יקירתי, לכי ותראי עולם״ אמרה אימי ודמעות החלו לזלוג מעיניה.
היא הושיטה לי צ׳ק, עוד לפני שהסתכלתי על סכומו החלתי לפרוץ בבכי.
״אני לא מאמינה שאתם מגרשים אותי, הלב שלי נשבר ומה שאתם אומרים לי זה לטוס לאן שהוא ולהתחיל לראות עולם? אני לא מוכנה לכל זה, אני לעולם לא יהיה מוכנה לכל זה שוב, אני לעולם לא אחזור להיות מי שהייתי לפני, לעולם לא יהיה מאושרת״ צעקתי ויכולתי להרגיש את ליבי כמעט ויוצא מכאב.
זו הייתה התגובה הראשונית שלי, צעקתי על ההורים שלי במקום להבין את מה שניסו לעשות עבורי.
כעבור שבוע שהמשכתי להסתגר בחדרי, התחלתי להרגיש רגשות אשם על התגובה המזדיינת שלי, ההורים שלי עושים הכל כדי שיהיה מאושרת והבת המטומטמת שלהם לא מסוגלת אפילו להודות להם, רציתי למות.
התחרטתי ולבסוף נשברתי ואמרתי להם שאני אקבל את הצ׳יק ואעשה את זה, ביקשתי סליחה מליוני פעמים ואימי דאגה להזכיר לי שאין לי על מה לבקש סליחה כי היא יודעת את מצבי, היא ידעה שאני שבר כלי.
אני מהסוג הזה של הנשים, אני תלותית, מאז מה שהוא עשה הרגשתי שהחלל שהוא מילא בליבי החל להתרוקן, והרגשת הריקנות בערה בי.
אני לא מהנשים האלו שיקומו אחרי בגידה וילחמו על עצמן, אני חלשה, חלשה כל כך.
ולמרות חולשתי, כעבור שנה אני עושה את זה, אני וחברתי, אחותי, בלה עולות על מטוס הישר מקנדה ללאס וגאס הנמצאת בארצות הברית.
לאס וגאס היא העיר לבילויים, מסיבות, מועדונים, סמים, אלכוהול ועוד אין ספור דברים שלא חוויתי בקנדה, בקנדה קר מאוד ושם חמים ונעים.
שינוי קיצוני אך כל כך מתבקש לנשמה הפצועה שלי.
YOU ARE READING
Empty Heart / לב ריק
Roman d'amourהיא חיה בבועה של חיים מושלמים עם הגבר המושלם, עד שיום אחד הכל מתפוצץ לה בפנים. הבן אדם שנתנה לו לשמור לה על הלב הוא זה שגם שבר אותו, כשהבועה מתנפצת, היא מתרסקת. וכשהיא מתרסקת ליבה לא יכול לעמוד בכל זה. מלהיות אכפתית וטובת לב היא הפכה להיות אגואיסט...
