בעלת שכל

פרק 7

{נקודת מבט יסמין}

ישבתי על גג המסעדה בזמן שלמטה כולם סעדו.
הרוח הקרה נשבה בחוזקה עד שכמעט העיפה אותי ממקומי, אבל החזתי בחוזקה באיזה עמוד שהיה קרוב אליי והוצמד בחוזקה לגג ככה שלא יכול היה לזוז ממקומו.
חשבתי על הוריי ועל מה היה קורה אם הכל היה נראה אחרת. אם לא הייתי גרה לבד ואם לא הייתי מכירה את זאק באותו הערב. מה היה קורה אם לוקאס לא היה בוגד בי, היינו מתחתנים? או שהוא עדיין היה בוגד בי והיינו נפרדים?
הייתי רוצה שהוריי יהיו כאן היום. מאז הפתיחה המחודשת של המסעדה, המקום מתמלא במהרה. עוד ועוד אנשים מגיעים עם כל רגע שעובר וזה פשוט כיף לראות את המקום מצליח בצורה מטורפת. לכל אורך הרחוב עומדים אנשים שרק מחכים להיכנס ואחריי שהם נכנסים אלו שעוד מחכים מקנאים בהם כאילו לא יוכלו להיכנס לכאן היום.
הייתי רוצה שהוריי יהיו כאן לידי ולא כל כך רחוק כמו שהם עכשיו. הייתי רוצה שיוכלו גם הם לשבת במקום ולהנות ממנו.

המון מחשבות הסיחו את דעתי. לא יכולתי להפסיק לחשוב על הוריי. הם פשוט לא יצאו לי מהראש. הרגשתי שעם כל רגע שבו אני מעמיקה את המחשבות שלי עליהם, אני מתחילה להתגעגע יותר ויותר והדמעות שלי פשוט מאיימות לצאת מעיניי, ואני נלחמת בהן כמו באש.
"למה את יושבת כאן לבד?" נשמע קולו של זאק ואני הפנתי את מבטי אחורה וראיתי אותו מתקדם לעברי בצעדים קטנים, עד שלבסוף התיישב לידי והניח את ידיו מאחוריי גבו כך שנשען עליהן. "הייתי צריכה קצת שקט." הסברתי והוא הנהן לחיוב מסמנת על הבנה. "המסעדה ממשיכה לפרוח מחדש הודות לך." אמר ואני חייכתי חיוך קטן. "אין בעד מה." השבתי ונאנחתי.

"קחי." אמר והושיט לעברי מעטפה שלקחתי מידיו בבלבול והבטתי לתוכה. "מה זה?" שאלתי אחריי שראיתי לא מעט כסף במעטפה. "המשכורת שלך." אמר והביט אל האופק. "זה המון.." אמרתי אחריי שראיתי שיש שם עשר אלף דולר במזומן, שזה מה שהייתי מרוויחה בכמה חודשים טובים בעבר.

"להפך זה מעט לעומת מה שעשית כאן בזמן האחרון. רק היום הרווחנו פי חמש יותר." אמר והרגשתי את החיוך הקטן שהיה על פניי מתרחב. "דרך אגב," התחיל להגיד והפעם הפנה את מבטי אליי. "דיברתי עם פלין, והחלטנו להפוך אותך רשמית למנהלת מתחתינו. עד עכשיו זה גם די היה התפקיד שלך אבל שיהיה. כמובן שאם לא תסכימי נמשיך להציק לך עד שתסכימי, כי לא רק שהצלת לנו את העסק, הצלת אותנו מכל מיני אנשים מפגרים שרק חיפשו איך להיכנס איתנו לשותפים בעסק." אמר ואני הפנתי את מבטי אליו וחשבתי על זה כמה שניות.

מצד אחד חלמתי על להיות אחראית על משהו גדול והמקום הזה בהחלט משהו מכובד ומצד שני לא ידעתי כמה אצליח להמשיך לעשות את זה. "אני לא בטוחה שאצליח להמשיך לנהל את כל המקום הזה," התחלתי לומר ולפני שבא לדבר עצרתי אותו. "אבל אני אמשיך לנסות לעשות את כל מה שאני יכולה." הוספתי והוא חייך חיוך קטן.