בעלת שכל

פרק 20

הפרק מכיל טריגר של פגיעה עצמית. מי שלא מסוגל לקרוא את הקטע הזה שיעבור הלאה.

שבועיים לאחר מכן

עברו שבועיים ומאז הכל חזר לקדמותו. השגרה תפסה את מקומה בחיינו ולאט לאט הכל היה רגיל ושקט.

יסמין עבדה יחד עם פלין במסעדה בזמן שאני הייתי במשרד שלי ועברתי על ניירת רבה. המועדון היה סגור ולכן יכולתי לטפל בעניינים רבים אחרים מאשר המועדון שלא באמת הכניס המון, אבל גם לא הכניס מעט.

"אני יכולה להיכנס?" שאלה יסמין שהייתה נראית עייפה ותשושה מתמיד. הרמתי את מבטי אליה עוד ברגע שנכנסה והנהנתי לחיוב. "את לא צריכה לשאול אותי בכלל אם את יכולה להיכנס." אמרתי לה ברצינות והיא הנהנה בראשה וצנחה על הספה בקלילות.

"יש עומס?" שאלתי אותה וחזרתי להסתכל על הניירת. "לא ממש. יש יותר מידי בקשות בעיקר." אמרה וראיתי בזווית העין שלי שהיא מסתכלת עליי ומחכה שאתן לה קצת יחס. לא רציתי לצאת בן זונה קר, במיוחד לא אליה, לכן עזבתי את הניירת, קמתי לעברה ונשכבתי מאחוריה אחריי שהזזתי אותה מעט.

"אתה לא צריך לעזוב את הכל בשבילי." אמרה בלחש
"אבל אני רוצה." עניתי לה בכנות והנחתי את ראשי בשקע צווארה. הסנפתי את ריחה המתקתק ונתתי לעיניי להיעצם כדי להירגע לצידה. היא הייתה היחידה שיכולתי להיות רגוע לחלוטין כשאני איתה, חוץ מפלין כמובן.

קייט פחות, כי אותה אני מנסה להרחיק מהמאפיה כמו מאש. אני מגונן עליה המון ומנסה שהיא תישאר מחוץ לכל העסק. משהו שהייתי מקווה שיקרה גם עם יסמין, אבל מההתחלה זה היה מאוד מאוחר וגם החשיבות שלה בחיי לא הייתה רבה כמו עכשיו.

"תספרי לי משהו על עצמך שאני לא יודע." ביקשתי ממנה בשקט בכדי לא לעלות בה יותר מידי דברים כואבים וגם כי הייתי רגוע מידי בכדי לדבר בטון רגיל וברור.

"שמח או עצוב?" שאלה והתהפכה עם גופה ככה שפניה היו מול פניי. "כל דבר." אמרתי בזמן שהבטתי עמוק בפנייה. "הייתה תקופה שבה הייתי במצב נפשי שלא היה נהדר בכלל, לכן חשבתי על לסיים את החיים שלי בהתאבדות." שיתפה אותי והושיטה את הזרוע הימנית שלה אליי. לעיניי נגלו צלקות קטנטנות וכמעט בלתי נראות באיזור המרפק.

האישה שלי חזקה.

למרות שפגעה בעצמה והייתה עמוק בחרא, היא קמה על הרגליים והחזירה את עצמה לנקודה מוארת בחייה. אני מקווה לפחות שאני מאיר את חייה או הסביבה הנוכחית שהייתה לה.

"תבטיחי לי שלא משנה כמה רע יהיה לך, אם נהיה במצב דוחה או לא, תתקשרי אליי ותדברי איתי. אל תפגעי בעצמך. גם אם זה יהיה שלוש לפנות בוקר ואני אמות מעייפות, תדרשי ממני לבוא להיות לידך." ביקשתי ממנה והיא חייכה חיוך קטנטן. "מבטיחה." אמרה בטון ברור, חד וחלק.

סמכתי עליה. נתתי בה את כל האמון שלי וידעתי שהמילה שלה שווה לברזל. סמכתי עליה שלא תפגע בעצמה, אך בכל זאת רציתי שתדע שתמיד אהיה לצידה לא משנה מה. אף פעם אני לא אתן לה לחמוק מידיי, אך עדיין, תמיד אהיה לצידה!

"אגב את יודעת שרק חידשת לי את הידע עלייך כשהראית לי את הזרוע נכון?" שאלתי והיא גילגלה את עינייה. גיחכתי גיחוך קצר וקליל, נשקתי לשפתיה והמשכתי להסתכל עלייה.

"תספר לי משהו על עצמך. אני לא יודעת עלייך כמעט כלום." ביקשה ואני ידעתי שהיא צודקת ושמגיע לה לדעת עליי יותר. ידעתי עליה יותר מכל אחד אחר, וזה לא היה הדדי. אני בטוח שזה תסכל אותה ברמות שלא יכלתי לתאר אפילו.

"את האישה הראשונה שהתאהבתי בה באמת." אמרתי והיא לא האמינה לי. היא פערה את עינייה ופתחה מעט את פיה. "אתה צוחק עליי?" שאלה בטון פגוע מעט ואני הנדתי לשלילה, מה שגרם להקלה ענקית בגופה כי הבינה שלא צחקתי עליה.

"אף פעם לא מצאתי מישהי יפיפיה, חכמה, אוהבת, או דומה לך בכל מובן ומובן בנפרד או ביחד. את מיוחדת מאוד ותפסת את הלב שלי מהר מאוד בידייך." הוספתי והיא חייכה חיוך גדול יותר.

"כדי שאחזור למטה." אמרה ואני נאנחתי ולפני שהלכה נשקתי לשפתיה נשיקה ארוכה ובשרנית במיוחד. "תבואי אליי היום?" שאלתי והיא הנהנה בראשה. חזרתי למסמכים שלי מיד אחריי שהלכה וכעבור כמה שעות יצאתי אל עבר המועדון כדי לראות שפלין נמצא בו ומשגיח שהכל בסדר.

ירדתי אל המסעדה מיד לאחר מכן וברגע שראיתי את הפרצוף של המזדיין, ידיי התכווצו לאגרופים ישר. התקרבתי אל עבר יסמין שהייתה נראית לא נינוחה בכלל ליד לוקאס וברגע שעמדתי לצידה, הנחתי את ידי על גבה התחתון, מה שגרם לה בהתחלה לקפוץ בבהלה, אך לבסוף להירגע ולהרגיש בטוחה.

"מה הוא עושה כאן?" שאלתי את יסמין ברוגע מתעלם מזה שלוקאס היה מולי. "מזיין לי את השכל." אמרה יסמין ואני הרמתי את מבטי אליו והסתכלתי עליו בשנאה ענקית. "קח את עצמך ולך מפה. אני לא רוצה אותך בתוך המקום שלי או ליד האישה שלי." אמרתי לו ברצינות ובחדות. הוא הסתכל עליי בזלזול ולאחר שעשיתי צעד לעברו ונרטע, הוא לקח את הרגליים שלו וברח מהמקום כמו כלב עם זנב בין הרגליים.

"את בסדר?" שאלתי את יסמין והיא נכנחה והנהנה לחיוב. "שבי תזמיני לך משהו לאכול, את קצת חיוורת ובטוח רעבה." אמרתי לה והיא נאנחה והלכה אל המטבח כדי לקחת לעצמה משהו לאכול. כעשרים דקות לאחר מכן ישבתי מולה ואכלתי יחד איתה כי הייתי רעב בעצמי.

לקראת תשע בערב אני ויסמין כבר הלכני מהמקום כי היינו מותשים לגמרי והיו מעט מאוד אנשים במקום כי התקרבו החגים ואנשים היו בבתים בהכנות.

לקחתי אותי ואת יסמין אליי ולאחר שהגענו אליי, דיברנו קצת וישר נשפכנו על המיטה בעייפות מייאשת.
יסמין הייתה הראשונה להירדם. היא הייתה צמודה אליי ולא חשבה על לזוז ממני בכלל. הלוואי והייתי יודע ממה זה נבע.

המחשבות על כמה זין אכלה יסמין בחיים לא יצאו ממני. התחלתי לחשוב על מקום לעבור אליו כדי שתוכל להתחיל את חייה מחדש. החלטתי להתקשר אל פלין ולהתחיל לדבר על הכל, הוא הלך על הרעיון איתי. הוא אמר שידבר עם אמה ואני עם יסמין ואם נגיע להסכמה של כל הצדדים נעבור לגור במקום אחר.
שקט יותר. על הדרך נגדיל את העסק שלי ושל פלין וגם נחייה בשלווה מועטת.

1.2.22+6.2.22