בעלת שכל

פרק 27

נקודת מבט יסמין

ליבי פעם בחוזקה ורגליי רעדו מפחד.
אף אחד לא עומד להיכנס איתי היום אל תוך החופה. טוב אני לא אכנס לבד, אבל ההורים שלי לא כאן כמו שבדרך כלל קורה.

עם כמה שהם הכאיבו לי במשך שנים רבות, הייתי רוצה שיהיו ביום החתונה שלי.
במקום זה את מקומם לקחה אמה.

עברו מספר שבועות מאז הצעת הנישואים של זאק ומאז הרבה קרה. הוא דיבר עם ריו בנפרד ואז עם פלין בנפרד. הם הגיעו להמון מסקנות כי עם כל אחד מהם דיבר במשך שעתיים וזאת לא מטאפורה.

לבסוף פלין ואמה נפרדו, קייט ופלין היו במערכת יחסים מסובכת בהתחלה, אבל לבסוף נהיו זוג וריו ואמה עדיין בתהליך לשם.

"את מתרגשת?" שאלה אמה את השאלה הרטורית הכי גדולה שיכולה להיות ואני נאנחתי בייאוש. "אני חושבת שאני עומדת לאבד את ההכרה מרוב הלם והתרגשות." השבתי לשאלתה והיא חייכה ואחזה בידי.

"הכל יהיה בסדר. זה היום הכי מאושר שיהיה לך בחיים." אמרה וקרצה לי בעין אחת שנייה לפני שהיינו צריכות כבר לצאת אל תוך האולם.

לפני שהתרחקתי מהמראה, הסתכלתי דרכה על איך אמה מכסה את פניי עם ההינומה הלבנה. השמלה שלבשתי הייתה שונה מכל אחת אחרת שלבשתי אי פעם. היא הייתה גדולה יותר, רחבה יותר, מנצנצת יותר ויקרה פי כמה וכמה יותר מכל שמלה אחרת שלבשתי.

הסתובבתי מהמראה כעבור מספר שניות, לקחתי כמה נשימות והייתי מוכנה לצאת אל עבר האולם.

אמה עטפה את זרועה בזרועי ולאט לאט התחלנו להתקדם אל תוך האולם. הדלת הגדולה נפתחה בחריקה מחרישה, אך לאחר שכל האולם נגלה לעיניי וכך גם זאק שנראה נהדר בחליפה שלו, הרוגע נפל על ליבי בין רגע.

התקדמתי יחד עם יסמין והזר פרחים בידיי שנדחף לידיי ברגע האחרון ולאחר שנעמדתי מול זאק, נתתי לחיוך להתפרס על פניי עוד יותר. את דילן החזיקה קייט בידיה ומבטו הופנה אלינו ומידי פעם הוא סובב את ראשו מצד לצד בפליאה, מה שגרם לי לגחך בשקט וככה גם לזאק לאחר שקלט מה הולך.

הכומר אמר את דבריו ולאחר המשפט: "עד שהמוות יעשה את שלו" והמשפט: "אתה רשאי לנשק את הכלה" שפתיו של זאק הוטחו על שפתיי ואני הרגשתי האישה הכי ברת מזל בעולם.

ליבי התמלא בחום נעים ביותר והחיוך שלי נפרס עוד יותר על פניי. "אני אוהבת אותך." אמרתי לו בשקט אחריי שהתנתקנו זה מזה והצמדנו את המצחים שלנו.

"גם אני אוהב אותך." אמר באושר.

כמה דקות אחריי זה התיישבנו סביב שולחן ארוך שהיה מלא באוכל. התנשקנו כמה פעמים אחריי שכולם דרשו זאת, אכלנו מעט ומשם התחלנו לרקוד. הריקוד הראשון היה הריקוד שלי ושל זאק, לאחריו הצטרפו כל השאר ומידי פעם אני וזאק רקדנו עם דילן בידינו.

לקראת שלוש לפנות בוקר חזרנו הביתה, השארנו את דילן אצל קייט שעברה לגור עם פלין ואמה התחלפה איתה ועברה לגור עם ריו.

נשארנו שנינו לבד בבית ומהר מאוד סיימנו במיטה אחד לצד השני. המקלחת שהגיעה לאחר מכן הייתה מהירה מאוד כי היינו שפוכים מעייפות, אך בו זמנית גם מאוד ערניים.

"אני חושב שאני אתרגל מהר מאוד לכל הקטע הזה שאת אישתי." אמר זאק אחריי שראשי הונח על בית חזהו, גיחוך קל יצא מפי כתגובה ולא הרבה זמן עבר עד שהרמתי את ראשי ופגשתי את עיניו היפיפיות של זאק שהסתכלו עליי בהפנוט.

"אני יכולה להגיד לך שזה הדדי ביותר. אני יכולה להתרגל להיות אישתך ושאתה תהיה בעלי." אמרתי בחיוך והוא נשק לשפתיי.

"התחלנו בכלל בתור בוס ועובדת, תסביר לי איך בכלל הגענו למצב שאנחנו נשואים." אמרתי והוא צחקק.
"הגענו לזה בעזרת השכל שלך. אני לא זוכר מי אמר את זה בוודאות, אבל המשפט הראשון היפיפה שנאמר ביני לבין פלין היה שאת בעלת שכל. את חכמה ויצירתית. מיוחדת ושונה מהמון נשים שפגשתי. זאת גם אחת הסיבות שהתאהבתי בך. את שונה כל כך מכל הבחורה בעולם ואני מת על זה." ענה לשאלתי עם חיוך על פניו.

"אני אוהבת את איך שאתה מפגין אהבה כלפיי. כל פעם מחדש אתה מצליח לרגש אותי." אמרתי והוא זז בפתאומיות, עלה מעליי ולכד אותי בין גופו. "בשבילך אעשה הכל יפה." אמר והטיח את שפתיו על שפתיי.

איי זאק ריידר, מה לעזאזל אתה עושה לי?

"אז מה יסמין ריידר, מוכנה לסיבוב פראי נוסף?" שאל ולמרות שרציתי לישון, הנהנתי לחיוב ונתתי לגבר שלי לעשות מה שרצה כי כל מגע שלו על גופי עבד עליי כמו סם. הוא גרם לי להתאהב בו בכל גופי ואני לא עומדת להפסיק להרגיש ככה לא משנה כמה זמן יעבור. זה בטוח.

הסוף?

אז אחריי מעל לשנה שכתבתי את הסיפור הזה, סיימתי. נראה לי.
אימאלה כמה שאני מאוהבת בו ובדמויות האלה. אני מקווה שנהנתם מהסיפור לפחות טיפה כמו שאני נהנתי לכתוב אותו.
אשמח אם תשאירו את דעתכם, תצביעו ותשתפו את הסיפור, אוהבת כל אחד ואחת מכן ואקווה שתחזרו לקרוא עוד סיפורים שלי🤍

אולי בהמשך יעלו עוד פרקים אז תשארו מעודכנים.
אם תרצו כמובן

2.3.22