בעלת שכל

פרק 19

קולות החלו להישמע במעומעם.
זה היה יותר ריב וצרחות של אמה שבכתה בהיסטריה. "תעזוב אותו כבר ותעזור לה!" צרחה אמה ואני לא יכלתי להזיז שום חלקיק בגופי לאות זה שהייתי בסדר.

"בן של זונה!" צרח זאק וחבטות אגרופים נשמעו בחוזקה. נשימתי החלה להיות כבדה יותר, פחות אוויר נכנס לריאותיי והרגשתי שאני נחנקת. בנוסף לכל מה שעבר על גופי, תקף אותי גם התקף חרדה שלקח ממני את האופציה לנשום ולא להישאר רגועה אלא לרעוד כמו מטורפת.

"זאק לעזאזל תבוא לפה עכשיו אני מפחדת שהיא תמות!" צרחה אמה חזק יותר ותוך כמה שניות גופי הורם באוויר ונאסף לתוך ידיו של זאק. "אני איתך. אני איתך." לחש ונשק למצחי. "סע אליי." דרש זאק כנראה מפלין אחריי שנכנסנו לרכב של אחד מהם והתחלנו לנסוע מהר מאוד.

"הכל יהיה בסדר אני מבטיח לך." לחש ונשק לשפתיי בעדינות. אגודלו בידו הפנויה הונחה על החתך שהיה לי בלחי והצריבה הייתה כואבת. הדבר היחיד שהצלחתי לעשות ותודה רבה שזה קרה, זה להירטע אחורה בכאב. "סליחה קטנה. סליחה לא רציתי להכאיב לך." לחש זאק בטון שבחיים לא שמעתי אותו מדבר בו ונשיקות נוספות הונחו על מצחי ושפתיי.

"תקרא לשני רופאים, אחד שיטפל באמה ואחד ביס." אמר זאק והחל לעלות במדרגות אל עבר חדרו. גבי הונח על המיטה במהירות והרכות שלה אפשרה לי לטבוע במהירות.

נחת נחתה עליי ולאט לאט התחלתי לנשום עמוק ולהירגע גם בזכות נוכחותו של זאק שלא זז ממני וטוב שכך וגם עצם העובדה שהייתי במקום חם ומוכר. עיניי החלו להיפתח לאט לאט ולמרות שלא ראיתי את הכל באופן ברור ולמרות כל הכאב, חיוך קטנטן יצא מפי ויכולתי לראות את פניו של זאק שישב צמוד אליי.

"הרופא בדרך." אמר זאק וליטף את הלחי הלא חתוכה שלי בעדינות ובדאגה עצומה שנכחה בגופו. "אתה בסדר?" שאלתי אותו אחריי שראיתי שהשפה התחתונה שלו דיממה מעט. "כן, הלוואי שהייתי במצב שלך." ענה לשאלתי ומיד הוסיף. "ואז הייתי מתחננת לאותו הדבר." עניתי בגיחוך שגרם לכל גופי לשרוף מכאב פעם נוספת. "אל תזוזי יותר מידי." ביקש זאק ואני הנהנתי בראשי בעדינות.

רופא נכנס לתוך החדר כשתי דקות לאחר מכן. זאק התיישב על המיטה צמוד אליי, ואחז בידיי לתמיכה. הרופא החל לחטא ולטפל בכל פצע שהיה על גופי, היי לא מעט כאלה ולכן משהו שאמור להיות קצר מאוד, הפך לשעה ואולי אפילו יותר.

אחריי שסיים, השאיר כדורים שאין לי מושג למה הם והסביר לזאק מתי אני צריכה לקחת אותם, כמה כאלה ביום ולכמה זמן. "אני לא מכניס לך כדורים לגוף הם ילכו לפח." אמר לי זאק אחריי שחזר לחדר שממנו יצא כדי להידות לרופא שהלך.

"תודה לאל." אמרתי בעייפות. "את רוצה שאשאר איתך?" שאל ואני הנהנתי לחיוב. זאק הכניס אותי מתחת לשמיכה בעדינות ולאחר שנשכב על המיטה בעצמו, הניח אותי בצורה מכוד נוחה לשנינו עליו.