בעלת שכל

פרק 21

הרעיון לעבור במקום אחר התקבל על ידיי 4 אנשים. קייט הייתה האחרונה להסכים ולאחר שסירבה, התחילה לשכנע אותנו לעבור למרות הכל ושמידי פעם נבוא לבקר זה את זו בלי בעיה.

ארזנו את כל הדברים במשך ימים ארוכים. אני ופלין עברנו על עשרות אנשים לתפקיד ניהול המסעדה ולא מצאנו אף אחד שהיה טוב מספיק, לכן לקחנו מישהו מתוך המאפיה שיעשה את זה.

השארנו אותו יחד עם עוד שלושה שומרים והכאב ראש הזה ירד ממני. אחריי שבועיים של אריזות, ריבים קטנים וחסרי משמעות ותשישות ענקית, עברנו סוף סוף לשכונה החדשה שבה קנינו וילות אני ופלין.

הוילה שלי הייתה בצד אחד והוילה של פלין הייתה במרחק של עשר דקות נסיעה. אני ויסמין לאחר הטיסה לקחנו את הרכב שקניתי כמה דקות אחריי הבית ונסענו לבית החדש של שנינו בעוד שפלין ואמה עשו אותו הדבר אבל ברכב שלו.

ברגע שהגענו לבית החדש לא הפסקנו לעבוד גם בו. התחלנו לשים את הדברים במקומות שלהם מהסיבה שיסמין העדיפה לעשות את זה לבד ולא לתת לעובדים אחרים לעשות זאת במקומנו.

צלצול בדלת קטע את שנינו. יסמין פתחה את הדלת ולאחר כמה שניות קראה לי כדי שאבוא. "לא תכננת לספר לי על המעבר שלך?" קולו של אחי נשמע ולאחר שהסתובבתי הוא הופיע מולי. "ריו..." אמרתי בשקט ובשנאה קלה והוא גיחך. "אתה עוד כועס עליי?!" שאל בפליאה ושעשוע יחדיו. "בפעם האחרונה שנפגשנו, כמעט מתתי בגללך בתאונת מטוס, איך אני לא אכעס?" שאלתי ברצינות והוא הניף את ידו וסימן לי שזה 'שטויות'.

"זדיין לי מהבית." אמרתי וטרקתי לו את הדלת בפנים. יסמין לא אמרה דבר. היא העדיפה לא להתערב ואני לא יודע בוודאות מה חשבתי על זה. זה טוב, זה רע? אולי הייתה צריכה לעצור אותי ואולי לא.

מה שבטוח זה שריו הגיע לארוחת ערב אצלנו יום למחרת בזמן שגם אמה ופלין היו אצלנו, ביוזמת יסמין.

"בבקשה תנסה לפתור ביניכם את הדברים." ביקשה יסמין כשהיינו שנינו בחדר השינה שלנו והיא סידרה לי את החליפה ככה שתשב עליי יפה יותר.

"לא מבטיח כלום, אבל אני מבטיח לנסות." אמרתי לה בכנות וגם התשובה הזאת סיפקה אותה. "תודה." אמרה בחיוך יפיפה שגרם לבטני להתהפך מאושר. "הכל כדי לראות את החיוך הזה על פנייך." אמרתי לה באושר והנחתי את שפתיי על שפתייה בעדינות.

ירדנו אל הסלון אחריי שכולם כבר היו אצלנו והאוכל כבר היה מסודר על השולחן.
התיישבתי ליד יסמין ולמזלי הייתי מול פלין בשולחן ולא מול ריו שישב בקצה השני ליד אמה ויסמין בשולחן.

אחריי ארוחה שקטה כמעט לחלוטין, עברנו לקינוח. "אגב קייט עוברת לגור איתי." אמר לי ריו ואני הרמתי את מבטי אליו בבלבול ולא הבנתי למה קייט ביקשה דווקא לגור אצלו. הייתי בטוח הרבה מאוד זמן שהיא לא מתה עליו בעצמו. כנראה שטעיתי לחלוטין.