פרק 29
קלואי עדיין ישבה שם כשחזרתי, והספקתי אפילו לסדר את הדירה שלי ולעשות קניות ואפילו קניתי כמה דברים לדין, הנחתי שאצטרך לבשל אצלו, הוא תמיד העדיף לאכול עם מישהו, הנחתי שבמצב שהיה, המישהו הזה היה אני.
הרגשתי אשמה על כך שלא יכולתי להגן עליו, על כך שלא שמתי לב לפני מה שהייתי אמורה לראות, התשומת לב שלי הייתה חסרה ובגלל זה סיכנתי את שנינו, למזלי יצאנו בחיים, דין יצא עם שריטות קלות יחסית אבל אם הייתי מבינה את זה דקה אחרי, יכול להיות שלא היינו יוצאים מזה בחיים.
זה לא היה בסדר, שום דבר מזה לא היה בסדר, הייתי צריכה להבין את זה מוקדם יותר, למנוע מדין להיפגע, הוא לא היה אמור להיפגע עם הייתי מבינה את זה מוקדם יותר.
"היי, דניאל, מה הבאת?" דין שאל כשנכנסתי לביתו עם שקיות.
"היי," חייכתי בחזרה "רק כמה דברים לבשל, אני רוצה להכין פסטה עם שמנת, פטריות ובצל, יש משהו שתרצה?"
הוא הניד בראשו "לא, יש לך מתכונים טעימים, אין לי בעיה."
"נראה שאת ממש מכירה כאן הכול." קלואי העירה, שוב הערה שיכולה להתפרש לשני כיוונים, אני מניחה שזו הייתה המטרה שלה.
משכתי בכתפיי ופניתי למטבח, אף אחד לא הכריח אותי להיות חברה שלה ולמען האמת, לא הייתי בטוחה אם אני מסוגלת להסתדר עם האישיות שלה.
היה בה משהו מרתיע ומרגיז, כאילו מטרת חייה היא להוציא אותך מהכלים, היא יכולה לנסות עליי את כל הטריקים שלה, קשה מאוד להוציא אותי מאיזון, לא היה אכפת לי מספיק ממנה כדי לאפשר לה להיכנס לי מתחת לעור.
הייתה סיבה מאוד מסיומת שבגללה יכולתי להישבר, אבל זה לא משנה היא לעולם לא תדע, אין לה את הזכות, לאף אחד אין.
שמתי אוזניות וחממתי מים, לא רציתי שאף אחד יפריע לי לבשל.
הייתי עסוקה בבישול, אך המחשבות שלי נדדו, הידיעות על הפציעה של דין התפשטו זמן קצר.
בהתחלה חשבתי שהמטרה שלהם הייתה קשורה לחשיפה משהו סודי על דין, משהו שהוא לא מעוניין לשתף ולכן הם לא הפסיקו לעקוב אחריו.
אך אחרי אתמול זה היה ברור שהמטרה שלהם הייתה אחרת, הם אלו היחידים שיכולו לדעת על הפציעה של דין, כי הם קיוו למשהו אחר.
אך מה הועיל להם לפרסם את הידיעה על פציעתו של דין?
הידיעה הזו תגרום למשטרה לחקור את הפיצוץ, הרי דין היה מפורסם, שחקן, הציבור התעניין בו.
וזאת והניסיון הדי ברור להרוג אותו, הדבר הזה יגרום ללא ספק למהומה, למי היה את המניע לפרסם את הידיעות האלו?
הרי כול אדם עם מעט שכל יכול להגיד שזה מזיק למטרה שלהם, יכול להיות שיש אנשים נוספים?
נאנחתי, לא מספיק קבוצה אחת?
נשבעתי לעצמי לשמור אליו בחיים, אך זה מתגלה קשה יותר מכפי שחשבתי בהתחלה.
האם אני זו האשמה, אנשים שמתקרבים עליי יותר מידי סופם לאבד את חייהם כמו גל?
צרחתי.
שקעתי יותר מידי למחשבות עד שלא שמתי לב שהכף החליקה לתוך המים והאצבעות שלי גיששו אחריה עד שנשרפתי.
הבטתי באצבעותיי שפעמו, הצבע האדום היה אות לכך שהם נשרפו.
קללתי, ופתחתי את זרם המים ואפשרתי להם לזרום על אצבעותיי שנכוו.
השרפה של קצות אצבעותיי הדהדה בגופי, שקעתי למחשבות והרגשתי כאילו הגוף שלי העניש אותי על כך שלא הייתי מרוכזת.
פתחתי מים קרים נגד עורי החם, זרם המים הקבוע והקר הרגיע אותי
"הכול בסדר?" דין מיהר למטבח.
חייכתי חיוך מרגיע "כן, הכול בסדר."
הוא הביט לעבר האצבעות שלי מתחת למים הקרים "שרפת את עצמך?"
הנדתי את ראשי "זה בסדר, זה לא נורא."
הוא הרים גבה בחוסר אמון ולבסוף אמר "אני בטוח שיש משחה לכוויות בבית איפשהו, חכי רגע, אני אמצא אותה."
"לא צריך." השבתי, אך הוא כבר לא שמע אותי והלך לחדר.
הנדתי את ראשי ולחצתי על האצבעות שלי, הן היו קרירות למגע בעקבות המים, אך הרגשה של השרפה עדיין היית שם, כאילו התקבעה מתחת לעורי וסירבה להשתחרר.
"מצאתי." דין חזר לסלון והניף מעל ראשו את השפופרת של המשחה.
צחקתי בחוסר אמון "זה באמת בסדר."
הוא רק הביט בי בחוסר אמונה ומשך את ידי אליו "את צריכה לטפל בזה מיד."
הנדתי את ראשי "זה לא באמת נורא, זה יעבור."
"ואם לא תטפלי בזה, תישאר לך צלקת." הוא לא נראה כועס, נראה היה שזה יותר הטריד אותו, הוא מרח את המשחה על אצבעותיי והיא הייתה קרירה נגד אצבעותיי השרופות, אולי זה כן היה דבר טוב.
"זה ממש נחמד שאתם קרובים ככה." קלואי הועילה בטובה להזכיר לנו שהיא קיימת, היא חייכה לעבר דין ונראה היה שבראשה הסתחררו מחשבות למיניהם, היא הושיטה את ידה קדימה, אך לפני שהיא הספיקה לעשות זאת ומשכתי אותו אליי.
הייתי חייבת להבין מאיפה נובע הסתייגות שלה כלפיי והנחתי לעצמי לחפש את הסיבה, נשקתי את דין.
המבט בעיניה סיפר לי הכול, הקנאה בערה שם כמו אש והמטרה שלה הייתה אני.
"אמרת משהו?" פניתי אליה בחיוך.
הזעם שלה היה גלוי לעין והיא מצאה תירוץ ולקחה את התיק שלה ועזבה.
לא היה אכפת לי שהיא אהבה את דין או מה הרגשות שלה היו, היה אכפת לי מכך שהיא התייחסה אליי בבוז ובזלזול.
לא אהבתי את הדרך בה היא נהגה, בהתחלה החלטתי להתעלם באלגנטיות ולאפשר לעצמה להציג את חוסר הביטחון שלה כלפי חוץ, אך זה התחיל לאיים על המטרה שלי ולזה לא התכוונתי לסלוח.
"מה קרה?" דין הביט לדלת ולאחר מכן פנה אליי.
משכתי בכתפיי בתמימות "שום דבר, רוצה לאכול? זה כמעט מוכן."
YOU ARE READING
Always
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר שני בדואט "הנצח". 1. Never 2.Always אי אפשר לקרוא את הסיפור הזה ללא הסיפור הראשון בדואט. וודאו שאתם קוראים את הדואט לפני הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. לא היה לי סיכוי לאהבה, בהתחלה לא האמנתי בה, ושסוף סוף התחלתי להאמין, חשבת...
