Always

פרק 1

פרק 1

העקבים של המגפיים נשמעו על הרצפה המבריקה בשדה התעופה בלונדון בזמן שצעדתי, השמלה השחורה שלי הייתה מקסימה, עם תחרה שזורה בה, היא הייתה קלילה וקיצית במיוחד בהתחשב בכך שיצאתי מישראל היה חם, על זרועי החזקתי ג'קט שחור, שהנחתי שאצטרך כאן. מאחורי גררתי מזוודה ועל גבי היה תיק שחור. זה היה מעט לשש חודשים במקום זר, אבל לא הרגשתי שאצטרך יותר, בכל מקרה היה לי גישה לבנק שלי מכאן וגם עמדתי להרוויח כסף, אם יהיה לי חסר דבר מה אוכל לקנות אותו כאן.

זכרתי כשעברתי לגל, כל הציוד שלי נכנס למזוודה אחת קטנה, רק הזיכרון שלו מעלה דמעות בעיניי, נערתי את ראשי והתמקדתי בהווה.

הבטתי סביב, ידעתי שאמור להיות מישהו שיאסוף אותי בשדה התעופה, ניסיתי לאתר מישהו שלט עם שמי, או כל דבר שיעיד על האדם שיגיע לאסוף אותי. עיניי אתרו לבסוף אדם שעמד בקבל קבלת הפנים, הוא היה לבוש חליפה רשמית, על עיניו היו משקפי שמש, שהוא לא טרח להסיר גם שהיינו במבנה הסגור והוא אחז בידו דף נייר לבן השם שלי נכתב באותיות אנגליות בגדול בטוש שחור, למרות שהאותיות היו מחוברות הצלחתי לזהות את שמי.

*

בחנתי את האדם שהחזיק בו, התקרבתי בצעדים מהירים עליו והצגתי את עצמי "שלום, אני דניאל, דניאל סיירה."

הוא שמט את השלט והושיט קדימה את ידו ללחיצה "ליאו קרטר, אני אקח אותך לראש מערך האבטחה איתן ו-"

"כן, אני יודעת, אני אמורה לקבל מידע ראשני, ויהיה לי תדרכים, יש לפני המון עבודה, אפשר כבר ללכת." קטעתי אותו, לא ראיתי לנכון לבזבז את זמני על שיחות שוליות שעוד הרבה דברים עמדו בפניי.

הוא היה המום מהגישה שלי, התנהגתי בגסות רוח, אבל הייתי אחרי טיסה ארוכה והיה לפני יום ארוך, אם אצטרך אתנצל בפניו מאוחר יותר, הוא השיב "בטח, בואי נלך."

*

צעדתי אחריו לעבר רכב אודי שחור, הוא העמיס המזוודה שלי, הוא פתח למעני את הדלת והודיתי לו בניד ראש. המשכתי לקרוא את הספר בידי ושחקתי מבלי משים בשרשרת שעל צווארי.

"הגענו." הוא הודיע לאחר כמה דקות קצרות של נסיעה, לפחות בשבילי בקושי הצלחתי לקרוא דף אחד בספר שלי.

הבטתי החוצה, מולי היה מלון שהתנשא לגובה, הוא נראה יוקרתי במיוחד, בכניסה עמד נער צעיר שפתח את הדלת לכל מי שנכנס וקד קלות. דלתות הזכוכית שיקפו את הלובי הענק. נשאתי את עיני מעלה, זה נראה כמעט מדהים, פתחתי את הדלת ויצאתי, הרוח הקרירה של לונדון קידמה את פניי.

ליאו הוריד את המזוודה שלי, הוא ביקש מאחד הנערים שעמדו בכניסה לחנות למענו את הרכב. והוא ליווה אותי לכניסה, הוא עבר על פני הקבלה, ששם עמדו ארבעה פקידים לבושים חליפות שעזרו בחיוך לאורחים, הוא המשיך מעט קדימה, היה לובי ומלצריות לבושות בשחור, הסתובבו עם מגשים בידם והגישו קפה ואוכל לכל החפץ בכך.