פרק 33
התעוררתי.
הכאב בכתב שלי היה ברור, אך מה שכאב יותר היה ליבי, הדמעות ירדו מעיניי בקביעות הרגשתי שנחנקתי, ראיתי אותו את גל, הוא היה כל כך מוחשי שכמעט יכולתי לגעת בו.
ועדיין הוא היה הרבה יותר טוב ממני, הוא תמיד היה הרבה יותר טוב ממני, הוא היה האדם הזה שרציתי להיות כמוהו, זה לעולם לא ישתנה.
עכשיו הוא עזב, נשארתי לבד.
"דניאל?"
מצמצתי, וניסיתי להתרומם, אך הכאב כמעט עיוור אותי, לא הייתי מסוגלת להתרומם.
הזזתי באיטיות את עיניי לעבר הקול והוא עמד שם, שמחה אמיתית נשקפה בעיניו כשהוא הביט בי "את ערה!" הוא קרא בצהלה.
הנהנתי באיטיות, הוא מיהר החוצה אחרי התנועה הקטנה שהראיתי לו.
ניסיתי לסדר את הנשימה שלי קודם כול, לפני שהזזתי את ראשי ועיניי ובחנתי את המקום והמצב שהייתי בו.
קירות לבנים, חשופים, וליד שלי הייתה תחושה עוקצנית, הבטתי כדי לראות מחט שמחוברת אליה – אינפוזיה.
כמה זמן הייתי חסרת הכרה?
רופא נכנס פנימה, עם חיוך על פניו הוא שאל "איך את מרגישה?"
הנהנתי קלות וניסיתי לקום שוב, הוא עזר לי ותמך בכתפי.
"אני אעשה לך כמה בדיקות קלות, כדי לראות שלא נפגעת בשום מקום אחר ואספר לך את מצבך, בסדר?
"תעקבי אחרי האצבע שלי." הוא מיקם את אצבעו מול עיניי והעביר אותה לימין ושמאל, והדליק את הפנס כדי להביט בעיניי, עשיתי כפי שביקש.
"האם את זוכרת מה קרה?" הוא שאל.
מצמצתי, אך הנהנתי קלות.
"ספרי לי הוא ביקש."
"הייתי עם דין אחרי יום צילומים וחזרנו הביתה, בדרך ירו בנו."
הוא הנהן בשקט והביט בי וכתב על הדף שהיה בידו "אני לא חושב שיש בעיה כלשהי או פגיעה אחרת. כרגע הכתף שלך ספגה את הכדור, לשמחתנו זה לא פגע במשהו משמעותי, אך כן איבדת דם וככל הנראה תצטרכי לעשות פיזיותרפיה."
הנהנתי והבטתי לעבר היד שלי, חטפתי כדור אבל פגשתי את גל, זה היה שווה את זה.
נשענתי אחורה על המיטה שלי.
"אני אשלח אותך לבדיקות נוספות רק כדי להיות בטוח, בסדר?"
הנהנתי אליו שוב.
הוא עזב את החדר, זה היה חדר, ריק ממיטות נוספות, אני הייתי היחידה שם, החלון הגדול היה פתוח וצבע השמים היה בהיר, זריחה?
דין נכנס פנימה ברגע שהרופא עזב את החדר הבטתי בו במבט רגוע, המבט בעיניו היה הפוך משלי והוא מהיר לשאול "את בסדר? מה הרופא אמר, את בסדר?"
חייכתי קלות "אני בסדר, הרופא אמר שנראה שאין פציעה נוספת אבל הוא ישלח אותי לבדיקות לכול מקרה."
הוא הנהן "בסדר, יש משהו שאת רוצה שאביא לך?"
"מים, בבקשה." הרגשתי שהגרון שלי יבש, רציתי כל כך לשתות.
את ידי הימנית לא יכולתי להזיז, כאב חד חלף בה כול פעם שניסיתי להזיז אותה מעט ולכן וויתרתי על הרעיון והשתמשתי רק ביד שמאל.
אך לפתוח בקבוק ביד אחת נראה כמשימה מורכבת במיוחד והבטתי לעבר דין בחוסר אונים לאחר שלא הצלחתי לפתוח את הבקבוק מידי.
הוא מיהר לקחת את הבקבוק ולפתוח או בקבוק המים ולהושיט אותו בחזרה, הנדתי את ראשי בתודה בזמן שהרוויתי את הצימאון שלי.
*
שבוע לאחר מכן הכרזו בכול ערוצי החדשות כי מי שרצה להזיק לדין ולהרוג אותו נתפס והוא היה היא!
בחורה, יורשת של הסוכנות שייצגה את דין ועשירה במיוחד.
קמיל אנדרסון.
חוסר האמונה נשמע מכול מקום, אך החדשות האלו לא השתקו אולי בגלל שדין היה שחקן מפורסם ולמרות האושר הרב שלה זה היה דבר שקשה להעלים מבלי להישאר עקבות.
שמחתי מאוד שכול העניין הזה הגיע לקיצו, ולא הייתי צריכה עוד להישאר ערה, הפעם הצלחתי, זה היה טוב בעיניי.
חזרתי הביתה, לא לעבודה, אבל הפציעה שלי השתפרה עד שיכולתי לחזור הביתה.
למען האמת, דין התעקש שאגור אצלו עד שמצב היד שלי ישתפר, הסכמתי.
כשהבטתי בו כשהוא ערך את השולחן לקראת הארוחה שהוא הכין התחלתי להבין יותר את ליבי, אהבתי אותו זה היה כל כך ברור ועדיין התעלמתי בתוקף מהרגשות שלי.
אך כרגע לא יכולתי עוד הם היו ברורים לי כשמש במרכז הרקיע ולא יכולתי להתעלם מהם.
השיחה הזו עם גל הייתה כול מה שהייתי זקוקה לו, זה היה אמיתי או לא, אולי זה היה רק תעתוע חושים או הדימון שלי, אבל זה לא היה משנה, גם אם זו הייתי אני וגם אם לא, הגעתי לאותה מסקנה בסוף ולהתעלם ממנה תהיה טעות.
איבדתי את האדם שאהבתי, חשבתי שאני לא אוכל לאהוב יותר, הייתי בטוחה בזה, אבל הבנתי שהחיים חשובים מידי כדי לדבוק בכול מיני מטרות לא חשובות.
היינו צריכים להעריך יותר את מי שאנחנו נמצאים איתו כרגע, לנצל את הזדמנות ולא לתת לשום דבר לחלוף.
כשישבתי במטבח שלו ידעתי שהלילה אספר לו את האמת, לא היו לי חששות בלב רק תקווה.
YOU ARE READING
Always
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר שני בדואט "הנצח". 1. Never 2.Always אי אפשר לקרוא את הסיפור הזה ללא הסיפור הראשון בדואט. וודאו שאתם קוראים את הדואט לפני הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. לא היה לי סיכוי לאהבה, בהתחלה לא האמנתי בה, ושסוף סוף התחלתי להאמין, חשבת...
