פרק 3

47 7 3
                                    

פרק 3

איתן קטע את הצפה הרגשית שלי כשאמר "תכירי זה טיילור."

הוא לא היה צריך להסביר מעבר לכך, זה היה טיילור, האדם שהוא הסביר לי קודם. שמחתי שיכולתי לנצל את הכעס שלי למשהו.

"תוכלו להתאמן בחדר, אני אחכה כאן." הוא אמר, הבנתי את היגיון שעמד מאחורי העניין, הוא לא התכוון להסיח את דעתנו או לצמצם את התחום שבו יכולנו להתאמן.

בנוסף, מחוץ לחדר הייתה לו אפשרות צפייה טובה.

כשנכנסו פנימה, החדר היה בנוי בצורה כזו שמולנו היה קירות שמכוסות מראות ואת הרצפה כיסו מזרונים עבים, זה היה מעולה לאימון.

הבטתי לעברו של איתן מהצד השני של הזכוכית ורק באותו רגע שמתי לב שליאו לא היה לצידו, מתי הוא הספיק ללכת?

נערתי את ראשי, הייתי צריכה להתמקד! ישרתי את גבי והבטתי לעיניו, עמדתי לנצח וזה היה הדבר היחיד שראיתי למול עיניי.

הורדתי את החולצה הרחבה שלי, ונשארתי עם גוזיית ספורט עבה בצבע שחור שמחזיקה את החזה שלי, והייתה נראית כמו בגד ים. הוא הופתע ולא הצליח להסיר ממני את עיניו, נקודה אחת לטובתי.

"החזה הלא אמיתי שלך לא הולך לזכות במקומך, את צריכה כישרון אמיתי." הוא אמר בגיחוך מקניט ולא יכולתי לעצור את עצמי מלתת לו אגרוף ישר בפנים.

הוא היה מופתע, מופתע עד שכמעט מעד מעוצמת המכה שלי.

ואיתן נקש על הזכוכית ושאלה בפניו.

השבתי "אני מצטערת, אבל זה הכרחי."

"למי?" הוא השיב, ניסה לייצב את עצמו והשיב לי מבט זועם.

השבתי מזועזעת "לך, לא מדברים ככה לבחורה, איפה אתה חי בכלל?"

הוא התחיל למלמל משהו אך קטעתי אותו מיד בהנפת יד "אל תשיב על זה, לא רוצה לשמוע את התשובה שלך, מה שהיא לא תהיה."

*

לקחתי נשימה עמוקה והתרחקתי, אגרפתי את ידי וכופפתי את ברכי, בעמידה המוצא.

לא משנה מול מה עמדתי להתמודד זה לא הפחיד אותי, בתור ילדה שגדלה ברחובות ופנימיות הייתי חייבת ללמוד להילחם כדי לשרוד, אבל הייתי מרושלת ולרוב הייתי חוטפת יותר מכות מאשר מכה בעצמי, אבל זה לא היה לי באמת שינה משהו, הכאב היה חלק רחב כל כך מחי שרוב הזמן לא התייחסתי אליו.

לאחר מכן בצבא למדתי להילחם ולגונן על עצמי, זה חידד את החושים שלי, הפכתי לחדה יותר ובשילוב של שניהם הפכתי לכמעט בלתי מנוצחת, הייתי מסוגלת לעמוד גם אחרי שחטפתי מכות, רובם לא האמינו שהצלחתי לעמוד בכל אלה. הצלחתי לעמוד ולהכות בחזרה גם שהייתי מדממת. לכן גם בהתחלה יכולתי להביס מתמודדים חזקים ממני בגלל שלא וויתרתי.

AlwaysWhere stories live. Discover now