פרק 16

37 6 0
                                    

פרק 16 

הייתי צמאה, לא, השתוקקתי למים.

נחנקתי, קמתי בבת אחת, מחפשת את האור בעיוורון, אך מה שהצלחתי למצוא היה בקבוק קר למגע שחטפתי, מצמצתי מספר פעמים כדי להתרגל לחשכה שעטפה אותי.

פתחתי את הבקבוק, ניסיתי להריח אך שום ריח לא עלה לאפי, הנחתי את הבקבוק על שפתיי ושתיתי.

ישבתי עוד ארוכות על המיטה שלי עד שהושטתי את ידי לשעון שעל פרק ידי והדלקתי את האור בו, השעה הייתה עשר וחצי. הראש שלי כאב, השיער שלי הסריח והבגדים שלי הציקו לי, רציתי מקלחת, אוכל ולחזור לישון.

הורדתי את השמיכה מעליי, כל הכבוד לי שהוצאתי את הנעלים שלי וכיסיתי את עצמי, כי לא זכרתי כלום. חיפשתי אחרי האור, יותר משבועיים גרתי בבית שלי ועדיין לא זכרתי איפה האור, שיהיה, לא צריך אור, אני פשוט אלך למקלחת.

כשצעדתי בשפשוף עיניים וכשפתחתי את דלת המקלחת כדי לראות גבר רק במגבת עומד מולי, מצמצתי מספר פעם עד שהכרזתי "אני בהחלט לא בבית שלי."

"מה?" הוא שאל והבטתי בו, מצמתי בעיניי מספר פעמים כדי להבין היכן הייתי.

"דיברת בעברית." הוא אמר באנגלית, המילים התגלגלו על לשנו והבנתי שהייתי אצל דין בבית שלו בלונדון.

"מה אני עושה כאן?" שאלתי בנימה נוקבת בשפה האנגלית.

הוא הרים גבה "את לא זוכרת?"

לקחתי צעד אחורה בחשש "מה הייתי אמורה לזכור?" השבתי בשאלה משלי.

הוא נאנח והניף את ידיו "לא משנה, את יכולה לשטוף פנים ולאכול כאן אם את רוצה."

הוא עדיין עמד רק עם מגבת לגופו, השרירים היפים שלו נצצו עם טיפות מים קטנות שמצאו את דרכם מטה, הגוף שלי הודיע בפניי שהוא מאוד אהב את מה שהוא ראה.

וזה היה כמו מנורת אזהרה, הייתי צריכה להסתלק מכאן ברגע זה ממש.

"לא, תודה, אני אלך לבית שלי, אני בעד מקלחת ולישון." הסתובבתי ויצאתי, הייתי ממוקדת מטרה למרות שהגוף שלי רצה לחזור, הראש שלי שלט.

היה לי צורך עז במגע אבל ידעתי היטב אם אעשה משהו כזה אכניס את עצמי למצב מאוד מסוכן, לא הכנסתי את עצמי לשום מצב שביר או מסוכן מידי, התרחקתי מהאנשים שעבדתי איתם כמו מאש.

ועכשיו הייתי חייבת לעטות על עצמי שכבה נוספת, חזקה יותר, עזה יותר, ולהתעלם מכל המשיכה הזו. זו הייתה משיכה פיזית בלבד, ואין צורך לבדוק את הכישורים הפיזיים של הגבר שנועדת לשמור אליו.

הדלקתי את האור ונכנסתי פנימה, זה היה אותו חדר שהוא הציע לי בפעם שעברה, התיק הקטן שלי נח על יד השידה שליד המיטה, הנעלים שלי עמדו בצד ליד הדלת ולקחתי אותם, לא היה שום סיכוי שאלך על הנעלים האלו בלי ליפול על פניי או להשתטח על הרצפה לאחר צעד אחד.

AlwaysWhere stories live. Discover now