פרק 27
ההדף גרם לנו ליפול, אך היינו מחוץ לבניין כשהוא התפוצץ, נשמתי לרווחה.
שרציתי לקום היה פיצוץ שני, הפעם היה זה דין שדחף אותי על הרצפה והשתטח עליי.
אחרי שהפיצוץ נרגע, קראתי אליו "דין?"
הוא נאנק בתגובה, כנראה כאב לו, יכול להיות שהוא נפצע מדברים שעפו לכיוונו?
"דין?" שאלתי שוב.
"אני בסדר." אך קולו הנמוך והניסיון שלו להסתיר את הכאב העידו שהוא לא, הוא התרומם מעליי באיטיות, הניסיון שלו להשתיק את יבבות הכאב שלו היו גליות, ושמעתי כל אחת מהם.
הוא נפצע בוודאות אך לא ידעתי כמה, עשן התיימר מאחורי גבי והכול היה מנופץ סביבנו, הבטתי לעבר דין שניסה לחייך אליי אך לא עלה בידו.
התרוממתי במהירות, חולצתו הייתה קרועה וספוגה בדם, שרדי זכוכיות עדיין נשארו שם, זה היה רע, מאוד רע!
התקשרתי לריי במהירות, תוך כדי שכיסיתי את גבו עם הג'קט שלי. למרות הדימום, לא נראה ששום דבר נכנס עמוק כדי לפצוע את איבריו הפנימיים, והנחתי שאנחנו נגיע מהר יותר עם הרכב שלנו לבית החולים.
לא היה לי זמן לחשוב, הייתה לי מטרה וזה היה לקחת כמה שיותר את דין מכאן, התקשרתי לאיתן ודיווחתי לו מה קרה, הנחתי שהוא זה שיטפל מעכשיו בהכול, לי הייתה מטרה אחת וזו הייתה לקחת את דין לבית חולים.
ביקשתי מריי לנסוע הכי מהר שיכולנו לבית החולים בזמן שאפשרתי לו להישען עליי ודיברתי איתו באופן קבוע.
הוא דיבר איתי למרות שמידי פעם נראה שהוא עמד להירדם, לא האשמתי אותו, היה לו יום ארוך והפציעה לא הועילה בשום דרך.
ניסיתי להעיר אותו בכל מיני דרכים, קראתי בשמו, העברתי את ציפורניי על זרועו וממש בסוף שכול אלו לא עזרו, עקצתי אותו מעט.
"אנחנו מגיעים בקרוב, תנסה להישאר ער עד אז." ביקשתי, הוא הנהן והניח את ראשו אל כתפי, לא הזזתי אותו, המגבת שהנחתי על גבו, שמתברר שהייתה ברכב הייתה ספוגה דם ולא רציתי להוציא את שברי הזכוכית שהיו בגבו.
הרכב עצר מול הבית חולים ואני מיהרתי להכניס אותו פנימה, רק מבט בגבו הפגוע הכניס אותנו פנימה, הרופאה שלה הביטה בגבו ושאלה אותי ממה זה נגרם.
"זה נגרם בפיצוץ בקרבת מקום, אלו רסיסים של זכוכית, אבל היינו רחוקים, ככל הנראה רק שריטות ולא משהו עמוק מידי, ווידאתי שהוא יישאר בהכרה כל הדרך לכאן."
היא הביטה במן הבעה מרוכזת וארוכה ולאחר כן היא חייכה לעברי חיוך קטן "לפעמים את יכולה למצוא את הדברים שאת אוהבת במה שלא נראה."
המילים שלה ליוו אותי, שעוד כל האנשים סביבי החלו להתאסף ושאלו על דין, הידיעה על הפציעה שלו הפכה במהירות לידיעות מרכזיות.
הורים שלו הגיעו, הם נראו מודאגים, ראיתי חום ודאגה בפניהם שהם שאלו אותי על מצבו, הרופאה יצאה זמן קצר לאחר מכן ואמרה שאין מה לדאוג, הפציעות שטחיות והם מטפלים בהם כרגע.
אמו הייתה אישה חמה היא שאלה לשלומי והודתה לי שדאגתי לו, היא אמרה שהוא אוהב להסתבך בצרות בלי באמת להבין את הסיכונים.
היא הזכירה לי את אמא של גל, היא גם הייתה כמוה, חמה ומקבלת, הם קיבלו אותי למשפחה אפילו בלי לפקפק לרגע, היה לי רקע גרוע והאישיות שלי לא הייתה מזהירה במיוחד, אבל לא היה אכפת להם.
לבסוף הוא יצא החוצה, התרגשות סביבו הייתה גדולה, הורים שלו היו אלו שהסתובבו סביבו ובדקו אותו, כשראיתי את החום והאהבה שהם הרעיפו אליו, הבנתי שזה משהו שכנראה לא יהיה לי.
לא קינאתי, לא יכולתי לקנאות, כדי להרגיש קנאה הייתי צריכה שיהיה לי את החום והאהבה הזו, אבל מעולם לא קיבלתי אותה מאף אחד, לא יכולתי לקנאות כי לא ידעתי במה אני מקנאה.
הוא הבטיח להם שאין משהו שהם צריכים לדאוג לגביו, הם לא האמינו לו.
גם אני לא הייתי מאמינה.
אבל בסוף לא אמרתי דבר, חוץ מלהביט בהם מרחוק.
לבסוף דין הצליח לשכנע אותם והם נתנו לו את המרחב שלו לחזור הביתה.
ריי היה זה שהסיע אותנו, הוא תמיד היה שם והודתי לו על הכתף והעזרה שהוא נתן לשנינו.
"את צריכה עזרה?" הוא שאל והביט לעבר דין שנראה שנרדם על כתפי.
"דין?"
הוא מצמץ בעיניו ואמר "הממ?"
"הגענו הביתה, בוא נעלה." השבתי.
הוא פתח את עיניו ופיהק, הוא לא אמר דבר רק יצא מהרכב ופנה לבניין.
"תודה, ריי, הוא כנראה בסדר, רק עייף מאוד, אני אסתדר, לילה טוב." חייכתי אליו.
הוא הנהן וחייך בחזרה "לילה טוב."
"דין?" שאלתי כשעמדנו שוב במעלית, הוא נראה לי כל כך עייף שכול דקה הוא היה עולל פשוט להירדם.
וזה מה שקרה, לבסוף.
הוא פשוט נשאן קדימה וכלא אותי בין ידיו בזמן שהוא נרדם על כתפי, הוא עמד מולי וגופו היה כבד כנגד שלי, הנשימות שלו ההיו קבועות.
הוא נרדם בעמידה, חייכתי לעצמי.
"דין?" קראתי שהמעלית נעצרה בקומה ששלנו "הגענו."
נערתי אותו בחוזקה ורק לאחר מכן הוא התעורר "בוא נלך." גררתי אותו פנימה לדירה שלו, הוא נשאן עליי לאורך כל הדרך וממש הכנסתי אותו לדירה ולאחר מכן לחדר שלו.
הוא היה כל כך עייף שהוא בקושי פתח את עיניו ולכן גם הכנסתי אותו לחדר.
הוא נפל למיטה שלו אך הפיל אותי איתו.
❃❃❃❃❃❃
אני מעלה את כל הפרקים של הסיפור הזה היום.
תהנו,
וויט אנג'ל.
YOU ARE READING
Always
Storie d'amore✯הסתיים✯ M×W ספר שני בדואט "הנצח". 1. Never 2.Always אי אפשר לקרוא את הסיפור הזה ללא הסיפור הראשון בדואט. וודאו שאתם קוראים את הדואט לפני הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. לא היה לי סיכוי לאהבה, בהתחלה לא האמנתי בה, ושסוף סוף התחלתי להאמין, חשבת...
