פרק 30

29 3 0
                                    

פרק 30 

מה היה לי לבנתיים?

מי שרצה לפגוע בדין הכיר אותו.

לא עוזר!

הוא היה מפורסם, יותר מידי אנשים הכירו אותו.

מניע?

מה גורם למישהו לרצות להרוג מישהו? רצון ופעולה הם שני דברים שונים, רבים האנשים שמגעים לרצון אך מעטים אלו שמגיעים לפעולה.

מה יכול להיות המניע לניסיון לרצח מאורגן בקפידה?

הם עשו את כל הכנות היטב, האתר הוקדם על מנת למשוך את תשומת הלב, המקום עצמו סודר על מנת שנחשוב שזה באמת המקום שהם עובדים שם, אני מניחה שגם המקרה שהוא היה "בדרך" שלנו תוכנן.

מה גורם לאדם לתכנן משהו כל כך מפורט?

בנוסף לכמות השקעה שלו, בבניין עצמו, בקנייה, בסידור, הקמת אתר אינטרנט, כתיבת מאמרים ותצלומים.

הפצצות היו הרמז המרכזי, אבל הם היו הרמז המרכזי בידי המשטרה, לי לעומת זאת לא נשאר דבר, חוץ מידע.

אך ידע יכול להיות בעל ערך רב או חסר ערך, זה היה תלוי באדם שלו היה את הידע, והתכוונתי לוודא שכול הידע שנצבר אצלי לא יהיה חסר ערך.

הנחתי שזו לא הייתה קלואי, היא לא הייתה מציגה את הקנאה שלה בצורה ברורה כל כך יום אחרי, אם זו הייתה היא שניסתה להרוג אותה, זה הרי ימשוך עליה תשומת לב וכל מי שיש לו מספיק שכל ידע לא לעשות זאת.

או אולי כל המסקנות שלי מוטעות?

האם מישהו יכול להיות עד כדי כך קר רוח?

התשובה על השאלה הזו הייתה: בטח.

ידעתי והכרתי עד היטב עד כמה אנשים היו אכזריים, הם יכולו לעשות דברים אכזריים ביותר אם זה הגיע לטובתם האישית.

אבל מי הם היו? ומה הייתה טובתם האישית?

אלו השאלות שעדיין נותרו ללא מענה.

רצח, הוא ניסיון לקחת חיים של מישהו אחר, של אדם חי ונושם.

העדות הראשונה לכך התחילה בתנ"ך היה של קין והבל, הם נבעו מרגשי נחיתות וקנאה.

מה יכול להוביל עוד אדם לעשות הכול על מנת לקחת את החיים של האדם האחר?

שנאה? קנאה? רגשי נחיתות? נקמה? או אולי חוזק מסיום?

מה היה לאדם הזה?

הוא היה מסודר, חכם מאוד, הוא פיתה אותנו למלכודת מאורגנת.

אי אפשר היה להמעיט בערך של אדם זה, הוא היה מתכונן היטב, ידע מה הייתה מטרתו וחתר אליה בצורה טובה.

אבל אין פשע מושלם מה שאמר שעתיד האדם הזה להיתפס, אבל האם הוא יצליח קודם להוציא לפועל את תכוניתו או לא, זו שאלה שנותרה באוויר הפתוח.

זה אומר שהייתי צריכה להיות זהירה במיוחד ולדאוג ששום דבר לא יקרה לדין, בימים הקרובים נשארנו בבית.

עד כמה האדם יכול להתקרב לדין? זו הייתה השאלה הברורה.

הרי הם הצליחו להסתנן לכול מיני מקומות וידעו את המקומות שהלכנו עליהם, ואפילו אלו שרצינו ללכת עליהם.

האם הייתה להם גישה לאתר הצילומים?

ניסיתי להיזכר בכול התמונות שצלמו, אף אחד מהם לא צולמה בתוך האתר צילומים, זה אומר שלא הייתה להם גישה אמיתית לשם.

יכולתי לציין את זה כמקום יחסית מוגן, לעומת זאת הבניין שבו חיינו היה מקום עם סיכון גבוה, הם נכנסו לכאן פעמיים.

הם נכנסו לכאן פעמיים, זה אומר שהייתה להם גישה חופשית לבניין, למה הם לא עשו שום דבר?

הם לא הצליחו בפעם האחרונה לעשות את מה שהם תכננו, זה אומר שהם חייבים לנסות שוב, אך איפה הם עומדים להוציא לפועל את התוכנית שלהם?

קיבלתי נשק, לא שזה הפתיע מישהו אחרי התקרית.

כך מצאתי את עצמי מסתובבת עם גלוק 19 וכמעט קילו נוסף עליי.

התנחמתי בזה שלא הסתובבתי עם האם-16 שהיה חברי הטוב וגם השנוא בזמן הצבא, אם הייתי יכולה להסתובב בלי נשקים הייתי מעדיפה לוותר עליהם.

אך ככל הנראה עם המצב בו הייתי נתונה, לוותר על האקדח שלי היה על גבול השיגעון, וגם אני ידעתי זאת היטב.

ותהייתי איך עבודה שלא הייתה אמורה להיות מסוכנת במיוחד הגיעה למצב בו אני אמורה לשאת על גופי נשק חם?

חשבתי שהדבר הכי נורא שאצטרך להתמודד מולו יהיה מעריצות שיצליחו להשתחל למקומות האסורים והמוגבלים להן.

בהחלט לא ציפיתי לקחת חלק בתוך דרמת אקשן.

לעזאזל, הייתי פשוט צריכה להישאר בישראל.

הניסיון שלי לברוח מהמקום שלי ושל גל, גרם לי להגיע למקום הרבה יותר גרוע.

לעזאזל, הרגשתי כאילו אני מתגרה בגורל שלי.

והוא התגרה בי בחזרה.

AlwaysWhere stories live. Discover now