פרק 52- אביו של ג'ייקוב

92 6 0
                                    

אמר אבא, "איך באת לפה?" שאל אל, "אני לא יודע" אמר אבא, "אני לא זוכר הרבה" הוסיף, החלפנו מבטים, פומםרי נכנסה, "הארי פשוט הופיע פה?" שאלה אמא את פומפרי, "השרה הישתגרה איתו לפה, הוא פירקס המון והיה מפוצץ בדם, השרה צרחה בשמי עד שהגעתי, אמרתי לה שאטפל בוא הכי טוב שאני יכולה ורק אז הסכימה לעזוב, היא היה מלוכלכת נורא אך לא פצועה" אמרה פומפרי, "נישמע שהייתי במצב רע" אמר אבא, "זה היה נוראי ליראות אותך ככה, החיים שלך היו טלויזיה במה שאני אעשה" אמרה פומפרי, "עשיתי כביכולתי" הוסיפה, "עשית מצויין" אמרה אמא, אחרי כמה שניות הופיע הרמוני עם דוד רון שהוא צולע, "הוא יהיה בסדר השרה" אמרה פומפרי ועזרה לרון לשבת במיטה, "ואוו אתה ניראה במצב טוב" אמר רון לאבא, אבא חייך ואמא ניגשה לרון, "אתה בסדר?" שאלה, "איזה כיף שאת מיתעניינת" אמר רון, "זה לא מצחיק!" אמרה אמא בכעס, "אני בסדר אחות" אמר רון, "מה עם כולם?" שאלה אמא, "כולם בריאים ושלמים" אמר רון, "יופי" אמרתי, הרמיוני באה שוב הפעם עם דוד ג'ורג', "ג'ורג'!" אמרה אמא ורצה עליו, "הכל בסדר ג'יני" אמר ג'ורג', "אני חייבת לחזור!" אמרה הרמיוני והישתגרה, "איך ניפצעת?" שאלה אמא, "אני בסדר סתם חטפתי קללה קטנה ביד" אמר ג'ורג' בחיוך, פומפרי נכנסה, "תעזרי לו ללכת למיטה אני כבר באה" אמר פומפרי ונכנסה לחדר שהיא לוקחת ממנו תרופות, "דוד ג'ורג' זה כיף להילחם?" שאל ג'יימס, ג'ורג' שלח לאבא מבט, אבא סימן לו עם הראש "לא" , "לא כיף בכלל, אל תנסה" אמר ג'ורג', "אתה ניראה טוב הארי! אתה מתאמן?" שאל ג'ורג' בצחוק, אבא נהיה נמוך מזה שהוא בלי חולצה וזה מאוד הצחיק את ג'ורג' ורון, לאחר כמה שעות שהיד של ג'ורג' והרגל של רון כבר נירפאו הרמיוני הגיעה והפעם בלי אף פצוע, "כולם בסדר?" שאל ג'יני, "כן, ניצחנו, כל המשפחה שלך בסדר ג'יני" אמרה הרמיוני מיתנשפת, היא הסתכלה לרון וג'ורג' הם היו בריאים, "שמחה שאתם בסדר" אמרה הרמיוני ואז הסתכלה על אבא, היא ניגשה עליו והעבירה את אצבעותיה על כמה חתכים, אבא עוטה את פניו בכאב, "תפסיקי" אמר בשקט והרמיוני הפסיקה, "אתה תהיה בסדר" אמרה הרמיוני ובינה עוד כמה פציעות של אבא, "מה באמת קרה שם? איפה ניפצעתי?" שאל אבא, "אתה לא זוכר? ניסו לתקוף בעיקר אותך לכן הגנו עלייך שולחת קללות שעצרו המון מהם מלמעלה, עד שהם פגעו באחת והיא מתה ישר, אחר כך נישאר חור בחסימה שלנו ולא הספקנו לחסות אותו, אחד מהם שלח קללה בדיוק לכיוון הלב שלך ופגע כמה סנטימטרים ליד מיקום הלב, כאן" אמרה הרמיוני ונגעה בנקודה בגופו של אבא, אבא עיוור את פניו בכאב והרמיוני שחררה, "ואז?" שאל אבא, הופעת לאחור על הרצפה וקירקסטה כמו מטורף, דם ירד במהירות שיא, רצתי עלייך ושיגרתי אותך לפה גברת פומפרי התחילה לטפל בך וחזרתי למילחמה" אמרה הרמיוני וגיליתי שכל מי שהיה בחדר הקשיב, "אני מבין" אמר אבא, "לא הייתי ממש אמיץ שם אה?" שאל אבא מאוכזב מעצמו, "אתה רציני? היתחננת שנזוז שתוכל לפגוע בהם אחד אחד! לא נתתי לך" אמרה הרמיוני ואבא ניראה מופתע, "אני... אני לא זוכר כלום" אמר אבא, "לא נורא" אמרה הרמיוני ונראה מוטשת ומלוכלכת עם הרבה פצעים, פומפרי נכנסה וראתה אותה, "השרה עשיתי הכי טוב שיכולתי! עכשיו רק הזמן ירפא אותו ואני חוששת שהוא לא מלחם בכלל בחודשים הקרובים" אמרה פומפרי ואת החודשים ניסתה לא להזכיר, "הוא ישאר מאושפז פה, אני רוצה שהוא לא יעזור עד שיהיה בריא במאה אחוזים" אמרה הרמיוני לפומפרי,  הרמיוני שלחה מבט לאבא, מבטה נתפס בפצעים יחסית גדול משאר הפצעים שלו איפה שפגעה הקללה, אבא הרגיש לא בנוח בלי החולצה כשתוקעים בו מבטים, "ילדים לכו לשיעורים שלכם אביכם יהיה בסדר" אמר פומפרי כדי לגרש אותנו, "אנחנו נשארים!" אמר אל, הרמיוני שלחה לו מבט, "אוף!" אמר אל ורגע ברגלו בריצפה, אבא חייך, "תחזרו מחר" אמר אבא, "טוב" אמרתי וחיבקנו אותו לשלום וחזרנו לשיעור, "איפה היית?" שאלה אותי הילי, "אבא שלי ניפצע קשה בקרב הוא מטופל אצל פומפרי" אמרתי להילי, "באמת? רק קשה? הייתי בטוח שאבא שלי הצליח להרוג אותו!" שמעתי מאחורי, "ג'ייקוב! אסא שלך עשה את זה?" אמרתי בכעס ודמעות ירדו מעיניי בלי הפסקה, "אתה תשלם על זה בגדול!" אמרתי בוכה ורצתי מישם ישר למירפאה, פתחתי את הדלת בדמעות ורצתי ישר לאבא, "לילי?" שאל אבא חיבקתי אותו ובכיתי, "לילי מה קרה?" שאל אבא מופתע, "הוא עשה את זה בכוונה!" אמרתי תוך כדי בכי, "ששש תרגעי... מה קרה מי עשה מה?" שאל אבא, "זה אבא של ג'ייקוב... הוא התחיל את המלחמה כדי לפגוע בך, ג'קוב אמר שהם קיוו שתמ..." לא יכולתי להמשיך הדמעות עצרו אותי והישטלתו עליי, "אבל את רואה הם לא הצליחו! אני פה אל תדאגי אני לא אעזוב אותכם" אמר אבא וחיבק אותי, אמא התקרבהיי ושמה את ידה על כתפי, "לילי את תדאגי עכשיו כשאנחנו יודעים מי זה אנחנו נטפל בזה" אמרה אמא ושלחה מבט מלא משמעות בהרמיוני.

לילי לונה פוטר (פאנפיק)Where stories live. Discover now