לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 44-המתיחה!

סליחה שלא העלתי הרבההה זמן.. כל הפרקים כתובים מראש ואת כולם כתבתי לפניי יותר משנה וראיתי תגובות באימייל שלי שמבקשים שאמשיך להעלות אז אני מעלה אותם בלי לעבור עליהם או לתקן אותם😅 אני מקווה שתאהבו את זה בכל מקרה העלתי כי ביקשו😊
♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♧♧♧♧♧♧♧♧♧♧♧♧♧♧♧♧

פרק 44-המתיחה!
ראיתי את אבא נושם נשימה עמוקה, הרמיוני הסתכלה על אבא, "אני לא אגיד לך לקחת אותו לשם" אמרה הרמיוני, אבא הינהן אל הרמיוני בתודה, הרמיוני טפחה לו על הכתף, אבא עדיין הסתכל על דן ששכב קשור על הרצפה לרגליו, "לך למשפחה שלך" אמרה הרמיוני ואבא הסתובב וניגש אליינו, אמא ישר חיבכה אותו, "הארי אתה בסדר?" היא שאלה, "כן ג'יני" אמר וחיבק אותה בחזרה, לא רציתי להפריע, ידעתי איך אמא מרגיעה את אבא, זה כמו קסם, חיבוק אחד והכל בסדר, הרמיוני ניגשה אל אבא, "אתה לא יכול להרשות לעצמך להרוג נכון?" שאלה הרמיוני, אבא נענע בראשו בעצב, "אני לא מסוגל" אמר אבא, "לקחת חיים מבין אדם עושה לי רגשות אשמה" הוסיף אבא וישר מבט להרמיוני, "זה בסדר אני מבינה" אמרה הרמיוני, "אני אדאג לזה" הוסיפה, "זה לא כזה טוב למוניטין של הקוסם הכי חזק אבל זה הקוסם הכי נחמד" אמרתי וחיבקתי את אבא, אבא חייך וחיבק אותי חזרה, "חוזקה זה לא רק כוח" אמרה הרמיוני והרימה טלפון לכמה הילאים שיבואו, תוך כמה שניות שני הילאים הגיעו, הם עמדו מול אבא והרמיוני והצדיעו, "קחו את הילד לאזקבאן" אמרה הרמיוני, "בלי שיפוט?" שאל אחד מהאילהים, "אם הוא ישרוד עד שבוע הבא נעשה שיפוט" אמרה הרמיוני והם הינהנו וניגשו לדן, "אבא יכולת להרוג אותו" אמר אל, "אבא לא רוצח!" אמר ג'יימס והם באו לחבק את אבא, "ג'יימס צודק אנחנו לא רוצחים" אמר אבא וחיבק אותם חזרה, "ההורים שלו, סיריוס, לופין ואלבוס מוסרים לאביך כל הכבוד" שמעתי את מרלין מראשי ואמרתי את זה לאבא, הוא חייך, הילאים לקחו את דן והוא לא התנגד בכלל, הסתכלנו עליהם יוצאים, "השרה את בטוחה?" שאל אחד מהם, "מאה אחוז ברניק" אמרה הרמיוני והוא הביא להרמיוני את שרביט שהיה אצל דין, שני ההילאים המשיכו ללכת, "אני מצטער שלא יכולתי להיות הילאי קשוח יותר" אמר אבא, הרמיוני שמה את ידה על אבא לניחום, "הארי כמו שאתה זה מושלם" אמרה הרמיוני והביאה לי את שרביטי, "תודה" אמרתי והרמיוני ניגשה אל מקגונגל, "יותר מידי רע היה לנו בהוגוורטס" אמרתי, דימעה ירדה מעינו של אבא, "תמיד זה ככה עם המשפחה שלי" אמר אבא, "די הארי" אמרה אמא, "זה לא בגלל המשפחה שלך! טוב חלק כן אבל זה לא אשמתכם זה בגלל אתה יודע" אמרה אמא, "סוורוס" אמר אבא, "מה לא! הארי" אמרה אמא, "בגללו הורי נהרגו" אמר אבא, "לא, לא! אל תכעס עליו" אמרה אמא, "אני לא כועס" אמר אבא, "בואו נלך מפה" אמר ג'יימס, "תישארו בבית הספר, אנחנו נלך לדבר קצת" אמרה אמא והובילה את אבא אחריה, "הארי רגע" אמרה הרמיוני, אבא הסתובב, "יש פגישה במשרד עוד שתיים, תבוא?" שאלה הרמיוני, "כן" אמר אבא והלך אחרי אמא, "איזה כיף" אמר אל בנימה צינית, "באלך למתוח מישהו?" שאל ג'יימס, "את מי?" שאל אל, "מה אם אלו שעזרו לדן?" שאל ג'יימס, "ענק!" אמר אל, "רוצה גם?" שאל אותי ג'יימס, "אני בפנים!" אמרתי בחיוך, "ניפגש מחוץ לחדר מועדון של אל היום ב10" אמר ג'יימס, "סגור" אמרנו אני ואל ביחד.
-בלילה-
ירדתי ממגורי הבנות, לבשתי מכנסיים קצרים וחולצת בטן של פיג'מה, ראיתי את ג'יימס, "לילי?" הוא שאל, "זאת אני" עניתי (הכל היה חשוך לא ראו כלום), היתגנבנו לדלת ויצאנו בשקט בלי להעיר את האישה השמנה שעד היום אין לי מושג מה זה השם המעליב הזה, היתגנבנו בשקט במסדרונות עם המפה שאבא הביא לג'יימס "מפת הקונדסאים" הגענו לכניסה למועדון של הסלית'רינים, אל פתח את הדלת, "בואו בשקט" אמר אל, אני וג'יימס נכנסנו פנימה, "הבאת את הספריי האדום?" שאל אותי ג'יימס, "כן אבל אל בסלית'רין גם צריך ירוק" אמרתי, "ישר יגלו שהייתי קשור עדיף שלא נשתמש בירוק" אמר אל, "סבבה" אמר ג'יימס ונתתי לו את הספריי האדום, עלינו אחרי אל למגורי בנים, ריססו את כל החדרים שיש בהם את העוזרים של ג'ייקוב ודן, הם בדיוק התכוונו לרסס את הדברים של ג'ייקוב, "לא!" אמרתי, "את שלו אל תרססו" הוספתי, "יחשבו שזה הוא לילי" אמר ג'יימס, "טוב..." אמרתי וג'יימס ריסס, בנו אם השטח פנוי וחזרנו למועדון לישון.
-בבוקר-
ירדנו אני וג'יימס לארוחה ביחד כי רצינו להגיע ליפני כולם, הגענו השולחנות לא היו מלאים אבל היה הרבה ילדים, התיישבנו ביחד בשולחן גריפינדור ראינו אל אל בשולחן סלית'רין, קבוצה של ילדים נכנסו כל הבגדים שלהם היו עם צבע אדום, מקגונגל קמה וקרה את האולם ומבטיה עצרו עלי ועל ג'יימס, אחר כך הפנה מבט לשולחן סלית'רין ומטה עצר על אל, "פוטרים בואו איתי" אמרה מקגונגל והלכה סביב השולחן של המורים לכיוון הדלת, קמנו שלושתנו והלכנו אחריה, היא יצאה החוצה והתחילה ללכת לכיוון המשרד שלה, הלכנו אחריה מחליפים מבטים, היא פתחה את הדלת וראינו את אבא, אמא והרמיוני בפנים כנראה חיכו למקגונגל, הבטן שלי היתערפלה, שלחתי מבטים לאל וג'יימס היו להם מבטים חסרי אונים ידעתי שגם הם מרגישים כמוני, "כנסו" אמרה מקגונגל ונכנסנו, אבא שלח לאמץ מבט שאלה והיא הרימה כתפיים, "מה קרה?" שאל אבא את מקגונגל.