לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 21-מר דיגורי

פרק 21-מר דיגורי
הרמיוני הניפה את שרביטה ואמרה "נסי לעשות קסם", "וינרדיום לביאוסה" אמרתי ותוך כדי עשיתי את התנועה (וויש אנד פליק) וספר התרומם באוויר, "יופי" אמרה הרמיוני, "עכשיו בואי תלמדי להישתגר, זה יעזור לך במסע" היא הוסיפה, "אבא כבר לימד אותי" אמרתי בביטחון, חשבתי על מאחורי הרמיוני והיסתובבתי בחינניות, הרגשתי שהבטן שלי מיתערפלת, זה הרגיש נוראי אבל לא היה לי אכפת, בין רגע הופעתי בשלמותי מאחורי הרמיוני והפתעתי אותה, "אהה! לילי הבהלה אותי" אמרה וצחקנו, יצאתי החוצה ואבא, הוגו, דרק והילי חיכו לי שם, "אנחנו יכולים ללכת" אמרתי בביטחון, נפרדתי מאבא לשלום, באתי להישתגר משם "חכי רגע לילי" שמעתי את הרמיוני, "קחי זה תיק קטן ויש בו את כל הדברים שאתם צריכים" אמרה ונתנה לי תיק קטן ששמים על הכתף באלחסון, "מה? מה זה תיק הפיצי איך?-" אמרתי והרמוניה קטעה אותי, "יש בו לחש הגדלה היסתדרנו מעולה איתו!" אמרה הרמיוני ושלחה לעבר אבא חיוך והוא החזיר לה חיוך בחזרה, "את בטוחה ש?-" אמרתי אבל קטעה אותי שוב, "תיסמכי עליי! כל מה שאתם צריכים בגדים, אוכל, כסף, גלית היעלמות, שיקויי ריפוי... פשוט הכל תיסמכי עליי!" היא אמרה לי והינהנתי, "בואו תחזיקו בי" אמרתי להוגו, דרק והילי, הם החזיקו בי והישתגרנו לבית הקשישים, הופענו בכניסה, רצנו פנימה, הלכנו לקבלה, "סליחה איפה החדר של מר דיגורי?" שאלתי את האישה שעמדה שם, "קומה שניה חדר 42" ענתה וחזרה לעסוק בציפורניים שלה, משועממת מהעבודה עם הקשישים. רצנו למעלית, לחצתי על קומה 2, עלינו במעלית, המעלית נפתחה, ראיתי שם קשיש עומד עם מקל ההליכה שלו מסתכל עלינו בפליאה, "מה?" שאלתי ואז חשבתי שזה לא היה מנומס אז הוספתי ,"אדוני", "את הבת של פוטר לא כן?" שאל, "כן ואני במשימה אפשר לעבור בבקשה?" שאלתי, "כמובן" אמר ופינה לנו דרך, הובלתי אותנו למיסדרון, "דרק והוגו לכו לצד ימין, אני והילי נלך לשמאל, חפשו חדר מספר 42, מי שמוצא אותו שהשני יבוא לחפש אחרי הקבוצה השניה, סגור?" אמרתי וכולם הינהנו, הלכתי עם הילי לצד שמאל, "את חושבת שבאמת האחיינית של מר דיגורי היא הבת של וולדמורט?" שאלה אותי הילי, "אני ממש לא חושבת שהיא האחיינית שלו" אמרתי ותוך כדי בדקתי מספרים על הדלתות, "אז למה באנו לפה?" שאלה הילי, "כי היא משקרת לו, היא לא האחיינית שלו, זה הכל בטח היה מתוכנן מראש" אמרתי, "מה זאת אומרת?" אמרה וישרה אלי מבט רציני, לא הספקתי לענות לה, הוגו רץ עלינו מיתנשף, "שם! מצאנו! הוא.. תקף אותו!" אמר והיתנשף, "בואו!" אמרתי ורצתי לכיוון שממנו באנו, אחר כך המשכתי לכיוון שהם הלכו ממנו, ראיתי את דרק בוכה מכאב כשר דיגורי מחזיק בידו בחוזקה ולא משחרר, הוא כיוון עליו שרביט, ראיתי את השפתיים שלו מבטעות קרוש... לא חשבתי לשניה, "אקספלימוס!" צעקתי ושרביטו של מר דיגורי עף לידיים שלי, "אהה פוטר!" אמר מר דיגורי ושיחרר את דרק תוך כדי שזורק אותו לקיר, "תחזירי את השרביט שלי ילדה טיפשה!" אמר והיתקרב אליי, "איפה דלפי?" שאלתי והרחבת את השרביט שלו לאחור ושלי לפנים, "את צעירה מידי לכשפים! יקחו לך את השרביט" אמר לי, "לא ניראלי" אמרתי והיתקרבתי עליו ששרביטי לפני ופונה אל גרונו, "תורי את השרביט, אני אגיד כל מה שאת רוצה לדעת רק תורידי" אמר לי, חייכתי חיוך זדוני, "כנס אנחנו מאחוריך" אמרי לו וכיוותי עם ראשי אל כיוון דלת חדרו, הוא היסתובב וניכנס פנימה, התיישב בסלון על הכורסא והורה לנו לשבת מולו על הספה, היתיישבנו והוא שאל, "מה את רוצה לדעת פוטרית קטנה?", "איפה דלפי ואיך היא קשורה למשפחה שלך?" אמרתי וישרתי עליו פרצוף רציני, "היא הלכה עם אחיך אלבוס וחברו סקורפיוס, הם רצו לנסוע לעבר, להציל את בני" אמר והשפיל פניו, "אני לא יודע איך היא קשורה למשפחתי, יום אחד היא הופיעה בדלת חדרי ואמרה שהיא אחיינית רחוקה ושהיא עברה לגור איתי כדי לעזור ולטפל בי, פשוט נתתי לה להיכנס, הייתי בודד אז" הוסיף, "אני מבינה" אמרתי ומבטי היתרכך, "אני רוצה לבסר לך שהיא לא האחיינית שלך... היא מיתחזה" אמרתי וקמתי לצאת, "איך את יודעת בכלל?" אמר, "את רק ילדה!" הוסיף בכעס, "וולדמורט, מכיר?" אמרתי לו ברצינות והוא ניבהל למשמו של השם, "כ-כ-ן" גימגם, "אני סבורה שדלפיין היא ביתו" אמרתי, "את אומרת שיכול להיות שפה בחדרי היתה ביתו של את יודעת מי?" שאל והינהנתי, "אני הולכת להציל את אחי" אמרתי זורקת לעברו את שרביטו הסתובבתי ללכת, הרגשתי שהוא עומד לשתק אותי, הסתובבתי במהירות, "אקספלימוס!" צעקתי ושרביטו הועף על ידי, "אתה חושב שאתה תשתק אותי?" שאלתי, "א-י-ך?" שאל, "אינסטיקטים" אמרתי, "ושלא תעז לנסות זאת שוב" הלכתי לכיוון המטבח (שהיה ליד דלת היציאה) הנחתי את שרביטו על השידה ליד הדלת כדי שלא יגע בו עד שנצא, יצאנו החוצה, הלכנו לכיוון היציאה, "לילי?" שאלה הילי, "מה?" שאלתי, "לאיפה הולכים עכשיו?" שאלה, "אני לא יודעת" אמרתי ונעצרתי.

---------------------------------------------------------
אני יודעת-זה מוזר ולא הגיוני בעליל...
תזרמו😂😅