לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 15-סימתאת דיאגון

פרק 15-סימתאת דיאגון
נ. מ לילי
אני ואמא חיכינו למטה על הספה, פתאום ראיתי את ג'יי ואל יורדים במדרגות ואחריהם את אבא מחייך "כל הכבוד!" אמר אבא, "טוב לילי תישתגר איתי אל וג'יימס עם הארי" אמרה אמא, "לא! אני יודע כבר להישתגר לבד! אמא אני בשנה שביעית!" אמר ג'יימס בכעס, "מחר היום הולדת שלך ג'יימס ורק אז תהיה בו 17 ותהיה לך אפשרות להישתגר ולעשות קסמים" אמרה אמא ברוגע, "מי המציא את החוק הזה? אבא אמר שהוא יכל להישתגר בגיל 16!" אמר ג'יימס, "דודה שלך המציאה את החוק הזה, אפשר להישתגר?" אמרה אמא, ג'יימס הישתתק ורק הנהן,  "יופי תנו לי יד" אמר אבא אל וג'יי נתנו לו יד והם הישתגרו, אחריהם אני ואמא הישתגרנו, הופענו בסימתאת דיאגון, חיפשנו את אבא אל וג'יי ומצאנו, "הארי תלך לקנות את הספרים, אני אלך עם הילדים לקנות בגדים חדשים" אמרה אמא, "כמו אמא שלך את!" אמר הארי ואמא עשתה פרצוף, "הולך הולך..." אמר אבא והלך לחנות הספרים, הלכנו אחרי אמא לחנות התלבושות, אני נימדדתי ראשונה, לאחר כמה דקות המוכרת הביאה לאמא חמישה גלימות בשבילי, אחרי נימדד אל ואז ג'יי, יצאנו מהחנות עם 15 גלימות, 5 לכולם אחד, הלכנו לחנות הספרים, היא היתה מפוצצת, אבל לא ליד הקופה, ליד מדף הספרים של שנה שניה, שם עמד אבא וסביבו מלא ילדים ואנשים שביקשו חתימה, "הארי!" אמרה אמא, "שוב אתה משוויץ?" הוסיפה, "משוויץ במה? אני לוקח ספרים, היה תיראי לקחתי כבר בשביל אל וג'יי אני במדף ללילי, אמר אבא והצביע על שתי עימות ספרים מעופפות מאחוריו, "טוב אני מאמינה לך" אמרה אמא והוציאה שרביט, והניפה אותו, בין רגע כל הספרים שהייתי צריכה עפו מהמדף הישר אל עירמה נוספת ליד העירמות המעופפות של אך וג'יי, "אה שחכתי להשתמש בקסם" אמר אבא וצחקנו, "כן רק אתה שחכת מקסם" אמרה אמא בזלזול, "קח את הגלימות ולך לחנות של רון עם הילדים, רק בזה אתה טוב" אמרה אמא לאבא, אבא חייך והלכנו לחנות של דוד רון, גלינג! נישמע מהדלת, המקום היה ריק "שקט אבא לחש לנו, מה זה המקום הזה? אני אדבר עם משרד הקסמים, המקום הזה סתם ריק ואין בו משהו שימושי, אני אפתח פה עוד משרד..." אמר אבא בקול מפוקפק, בין רגע רון רץ לפה מיתנשף, "לא חכה אדוני המפקח אני..." אמר רון ואז הסתכל לעברנו, "הארי!" צעק רון, "חתיכת אידיוט!" הוסיף, "מה קורה רון?" אמר אבא וחייך, "בסדר, חבר'ה תיסתובבו מה שאתם אוהבים תיקחו אחר כך אני אתחשבן עם אבא שלכם..." אמר רון, אני אל וג'יי התחלנו להסתובב, כמעט כל דבר שראינו לקחנו, אבא ורון עמדו מאחורי הקופה ודיברו, "הארי!" קרא ג'ורג', "מה קורה?" אמר אבא וחייך, "תיראה פורח ממש" אמר ג'ורג', "אני רואה" אמר אבא, "לא, לא, אני רציני הארי פשוט עכשיו אנחנו סגורים..." הוסיף ג'ורג', "למה?" אמר אבא, "הטמבל פה לא חושב על רעיונות" אמר ג'ורג', "היי!" אמר רון, "היי" אמר ג'ורג', ורון הזעיף פנים, גלינג! "שלום!" אמרה אמא,"היי אחות" אמר ג'ורג', "אתה תחבק אותה" אמר רון והלך לחבק את אמא, בין רגע כל הספרים נפלו והיתבלגנו על הריצפה, "יופי באמת רון!" אמרה אמא, "אופס... אני אעזור" אמר רון והתחיל לאסוף מהריצפה, "עוד אחד ששכח מקסמים!" מלמלה אמא ונופים בשרביט, בין רגע כל הספרים היו מסודרים בשלוש עירמות מעופפות באוויר וגם רון, "היי! תורידי אותי!" צעק רון, "תן לי סיבה טובה" אמרה אמא וכולנו צחקנו, דוד רון הוציא שרביט, "אקספלימוס!" קרא אבא והשבים של רון היה בידיו של אבא, "אתה איתי או איתה" אמר רון, "עם מי התחתנתי?" אמר אבא, "לא הוגן! אני הסכמתי לכם!" צעק רון, וכל עירמות הספרים הפכו לעירמה אחת גדולה וכבדה ונפלו על ראשו של רון, "אהה" צעק רון, "למה זה היה טוב?" הוסיף, "זאבים שהייתי מתחתנת איתו גם בלי האישון שלך" אמרה אמא ואבא חייך, "טוב טוב בסדר!" אמר רון ואמא שיחררה אותו, "טוב לקחתם מה שאתם רוצים?" אמרה אמא, "כן" ענינו פה אחד, "יופי נלך?" הוסיפה והינהנו, "יופי בואי לילי" אמרה לי אמא ונתתי לה יד, תוך שנה הישתגרנו משם הביתה ואחריו הישתגרו אבא אל וג'יי, היה כבר ערב, היתקלחנו והלכנו לישון.
יום למחרת, התעוררתי, זה היה יום ההולדת של ג'יימס, באתי לפתוח את החדר של ג'יימס אבל הוא היה נעול, פתאום אל הופיע מאחורי "ששש... זה הפתעה בואי" אמר בלחש והלכתי אחריו למטה, למטה חיכו מולי, ארתור, ביל, פלר, צ'רלי, ג'ורג', טדי, רון,הרמיוני, הוגו, רוז, דראקו, סקורפיוס ודרק, "ואוו" אמרתי "כמה אנשים, כולה ג'יימס..." אמרתי, "ששש!" כולם לחשו, כנראה שהם הכינו כבר הכל כי כל אחד מצא מקום מכבוא וכיבינו את האור, "רגע! אל, לי?" אמרה אמא, "מה" אמרנו אני ואל ביחד, "אנחנו עושים כאילו אנחנו חוגגים לבד ואז כולם יוצאים" אמרה אמא, "בואו נשב בסלון" הוסיפה, ישבנו אני אל אמא ואבא בסלון בחושך, "אלוהמורה!" שמענו מלמעלה, והישתתקנו, שמענו את ג'יי יורד במדרגות וממלמל "מי נועל לי את הדלת? איפה כולם?" מילמל, "הפתעה!".