לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 12-המשימה

פרק 12-המשימה
"אתה לא כועס עליי?" אמרתי והבטתי לריצפה בבושה, "לא" אמר דרק, הרמתי במט אבל לא יכולתי להסתכל לדרק בעניים הסתכלתי לעבר דראקו או לפחות איפה שהוא עמד ליפני שהוא הלך ברשת הפולו, ואז הסתכלתי על אבא, הוא יסתכל עליי בחזרה ופניו לא היו כועסים בכלל, הוא פשוט עמד שם, לא יודע מה לעשות עם עצמו, ואז אמא ניכנסה "בואי הארי" אמרה אמא, "אבא הסתכל עלי לעוד שניה והלך עם אמא.
נ. מ הארי
אני לא מבין מה קרה הרגע, איך בכלל יש לילדה כזאת קטנה חבר? איך הסכמתי לדבר כזה? למה היא לא שאחה בכלל? היא לא יודעת שילדה בגילה לא אמורה להיתנשק? ,הלכתי אחרי ג'יני, עדיין לא מבין, וג'יני כאילו קראה את מחשבותיי,  "יש לך מחשבות של יחד אתה יודע?" אמרה בחיוך, "מה?" אמרתי עדיין מופתע, "זה לא כזה נורא" היא אמרה, "מה לא כזה נורא?" אמרתי בבילבול, "היא ילדה גדולה, מותר לה..." אמרה ג'יני, "לא אמרתי שאסור לה" אמרתי בהיתגוננות, ג'יני צחקה והיתקרבה אלי, התקרבתי עליה חזרה והיתנשקנו.
נ.מ לילי
"איך אתה לא כועס עליי? אני הייתי כועסת עליי" אמרתי, "כי אני אוהב אותך" הוא אמר בחיוך וחייכתי חזרה ועלינו למעלה לשחק.
 ---לאחר כמה שעות של משחק---
הרגשתי עייפה, "דרק בוא הולכים!" שמענו את דרשו צועק מלמעטה, אני ודרק ירדנו, דראקו הסתכל עליי, אבל הפעם לא במבט חיבה, הפעם זה היה מבט שינאה וטיעוב, שיערי הפך לבן, דרקון הסתכל על שיערי ומבטו היתרקח, דרק נתן לי נשיקה בלכי והלך, "לכי להתקלח לילי" שמעתי את אמא, "מחר צריך להתעורר מוקדם" הוסיפה אמא,עליתי למעלה להתקלח ולהיתלבש בפיג'מה והלכתי לישון.
-חלום-
עמדתי בתחנת קינג קרוס, הכל סביבי היה לבן יותר מכרגיל, לא היו שם אנשים, המקום היה שומם, לפתע ראיתי איש זקן בגלימה ארוכה ולבנה שניראת כמו שימלה, זקן ארוך ולבן עד כמעט הרגליים, "שלום לך לילי" אמר האיש ברוגע, "מי אתה? איך אתה יודע את שמי?" שאלתי, "אני אלבוס דמבלדור, את ביתו של הארי פוטר לא כן?" אמר בחיוך, "אתה האיש שעל שמו אבא קרא לאל?" שאלתי והוא הינהן, "מה זה המקום הזה?" שאלתי, "לכאן בא מי שסיים את משימתו בעולם החומרי" אמר דמבלדור, "מה זאת אומרת? אני מתה?" אמרתי בלחץ, "לא" ענה ברוגע, "אז למה אני פה?" שאלתי, "תחשבי בעצמך" אמר, חשבתי אם באים לפה מי שסיים את המשימה שלו אז... "יש לי משימה?" אמרתי, הוא רק חייך והינהן.
-חזרה למציאות-
התעוררתי מזיעה, אבא, אמא, ג'יימס ואל עמדו מסביב מיטתי, "מה ראית לילי??" אמר אבא בלחץ, "איש זקן בקינג קרוס... יש לי משימה..." גימגמתי, "דמבלדור" אמר ישר אבא, "ככה קראו לו לילי?" אמרה אמא בלחץ, "כ..ן.." גימגמתי, "מה הוא אמר לילי?" אמר אבא בלחץ, "יש לי משימה" אמרתי חצי ישנה, "מה המשימה?" אמרה אמא, "לא יודעת" אמרתי, "טוב די הארי עזוב אותה שתרגע" אמרה אמא והתיישבה לידי על המיטה, אבא התיישר והלך בחדר הלוך חזור, "מה יכול להיות כל כך חשוב? למה דווקא לילי?" גימגם אבא תוך כדי התהליך בחדר בזמן שכולנו צופים בו, "אולי זה קשור לגורל העולם כמו שלך קרה" אמרה אמא לאבא, "אז למה לילי? למה לא אלבוס או ג'יימס?" אמר אבא והביט באמא, "אני לא יודעת הארי" אמרה אמא והביטה בי, "תחזרי לישון מתוקה" אמרה לי אמא וחזרתי לישון.
-חלום-
"חזרת?" אמר קול מאחורי והיסתובבתי, זה היה אותו מקום, אותו איש, "מה המשימה שלי? למה אני?" אמרתי לאיש בנחישות, הוא רק חייך, "תגיד לי!" אמרתי בלחץ, "מהר, הם כנראה מעירים אותי עכשיו, אבא נורא לחוץ וגם אמא!" אמרתי בכעס, "כשץיצטרכי לדעת את תדעי" אמר בחיוך והלך, "חכה תחזור! תגיד לי עכשיו! אני רוצה לדעת!" צעקתי אבל הוא כבר הלך.
-מציאות-
התעוררתי כעוסה והתיישבתי על המיטה, לידי ישבה אמא ואבא עמד מולי, "מה ראית?" אמר אבא, "האיש, שאלתי אותו למה אני? מה המשימה?" הוא רק חייך ואמר לי שכשאני אצטרך לדעת אני אדע" אמרתי בכעס, "טיפוסי מצידו" אמר אבא ברוגע והתחיל להתהלך שוב בחדר, "התמונה" אמרה פתאום אמא וקפיצה אותי ואת אבא, "מה?" אמר אבא, "התמונה" אמרה שוב אמא, "ג'יני את גאונה!" אמר אבא בחיוך ואמא החזירה לו חיוך, "רק אני לא מבינה מה קורה פה?" אמרתי והסתכלתי על שניהם, "התמונה של דמבלדור לילי את זוכרת את התמונה בהוגוורטס אצל גברת פומפרי?" אמר אבא, "אה נכון! תוכל לישאול אותו מה המשימה שלי ואני אוכל לעשות אותה!" אמרתי בחיוך והתלהבות,  "אנחנו נחליט אם את תעשי אותה לילי, זה תלוי במשימה" אמרה אמא והזעפתי פנים, "אני אלך עכשיו!" אמר אבא, "עכשיו?" אמרתי? "אני באה איתך!" הוספתי, "לא, את נשארת איתי" אמרה לי אמא, "טוב..." אמרתי כעוסה, ירדנו למטה אבא ניכנס לאח, לקח אבקת פולו, זרק אותה בריצפת האח ואמר "הוגוורטס משרדה של מקגונגל", תוך שניה אבא נעלם באח והשאיר אותי ואת אמא מסתכלות לתוך אח ריק, "בואי רוצה שאני אשן איתך הלילה?" אמרה אמא בחיוך והיסתכלה עליי, "כן" אמרתי בחיוך ועלינו למעלה לישון.