לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 33-הרמיוני מציחה את המצב

"אני אממ-" התחיל דן אבל הפסיק כשאבא התחיל להעלות את שרביטו כלפי דן, דן מיד נירתע, "מר פוטר-" התחיל דן אבל השתתק כשהתחלתי לדבר, "אל תעז לפנות אל אבא שלי!" אמרתי לו, הוא בלע רון ונסוג אחורה, עד שניקע בשרביט של ג'יימס וניבהל, "אבא זה הנקמה שלך" אמרתי, אבל אבא הוריד שרביט, "אסור לי" אמר, "מי אומר לך מה לעשות?" אמרתי והסתכלתי עליו בפליאה, "אני הבטחתי למקגונגל, אסור לי לפגוע בו" אמר אבא ושמעתי צער בקולו, הסתכלתי חזרה על דן, ראיתי את מקגונגל מציצה מבעד לדלת, המבט שלי נישאר עליה, היא הסתכלה עלי, "נו לילי בואי נעשה את זה אנחנו" אמר אל, נתתי מבט חוזר לאבא, "אתה בטוח שאתה לא יכול?" שאלתי, הוא הרים מבט למקגונגל, "לא" אמר אבא, "תאמיני לי שאני רוצה" הוסיף בקול חלש יותר, "קרושיו!" אמרתי, דן צרח, שיחררתי את הלחש, דן עדיין עמד שם, הוא שלף את השרביט שלו והתחיל להילחם, "קרושיו!" צעק וכיוון אליי את שרביטו והתחמקתי, המשכנו עוד כמה שניות את הקרב כשהתחלתי לפגוע בו כמה פעמים והוא לא הצליח בכלל, "אבדה קדברה!" הוא צעק ואור ירוק יצא משרביטו הישר לכיווני, התקופתי הצידה והלחש פיספס אותי ופגע בקער מאחורי ונשמע בום חזק ורועש, ישבתי מכופפת על הרצפה, שמעתי שקט סביבי, הרמתי מבט, ראיתי את דן חסר שרביט ואת אבא מאיים עליו עם שרביטו, "אם הלחשים של לילי לא הרסו אותי שלך בטוח לא" אמר דן, "הלחשים שלי הרגו את לורד וולדמורט" (אני יודעת הארי יצא לי ממש פוץ מעצבן הוא לא ככה בהמשך) אמר אבא, דן התחיל לפחד הוא ידע שאבא צודק, "אף אחד לא יפגע בילדים שלי!" אמר אבא בכעס, אמא ניגשה אליי לראות אם אני בסדר, היא חיבקה אותי חזק ודמעות ירדו מעינייה, "אין לך מה לבכות אמא" אמרתי לה, "אני לא מאמינה כבר פעמיים כמעט איבדנו אחד ממכם" אמרה אמא בשקט, "אנחנו נהיה בסדר, אנחנו הילדים שלכם בכל זאת" אמרתי, "את צודקת" אמרה אמא והרפתה ממני קצת, "נו כבר תעשה את זה!" אמר דן, "תהרוג אותי!" הוסיף, ראיתי שאבא לא יכול, הוא הבטיח, "הארי ראיתי הכל" אמרה מקגונגל, אבא הוריד את השרביט והיסתובב אל מקגונגל, "לך לאישתך" אמרה מקגונגל, אבא ציית, הוא ניגש אל מקגונגל והביא לה את השרביט של דן, ואז ניגש אלינו, אמא ישר חיבכה אותו, "הארי פוטר מפחד להרוג ילד בין 13!" אמר דן בליגלוג, "שקט! אתה מפר כל גבול!" אמרה מקגונגל וכיוונה שרביט לדן, "את לא יכולה! אסור לך!" אמר דן בליגלוג, "לי אין מי שיאסור עליי" אמרה מקגונגל ודן ניבהל, "אבל את לא תעשי את זה" אמר דן, "אני חושבת שאם הארי פוטר יעשה את זה זה יהיה יותר כואב, מה דעתך הארי?" (אני שונאת את עצמי על המשפט הזה של מקגונגל...) אמרה מקגונגל, "אם את מרשה אני בפנים" אמר אבא והיסתובב, "לא יכול להיות שהוא יותר חזק ממך" אמר דן, "הוא הקוסם הכי חזק שיהיה קיים אי פעם!" אמרה מקגונגל (תפסיקו לכעוס עליי נו זה לא ככה בהמשך), "לא אפשרי, זה לא דמבלדור?" אמר דן, בדיוק אז דמבלדור הופיע בתמונה, "הארי יותר חזק אפילו ממני" אמר דמבלדור (ביכ אתם הולכים להפסיק לקרוא בגללי), "אבל לא צריך להביא את החזק מכולם רק בשבילי נכון?" אמר דן בפחד ונידחק עוד יותר לקיר, "לא צריך להביא אותו, הוא כבר כאן" אמרה מקגונגל (מקגונגל ככ מאגניבה), "אז שיגמור עם זה כבר!" אמר דן, אבא הסתובב והסתכל על מקגונגל, "יש לי רעיון" אמרה פומפרי, "אתם תגרשו אותו מבית הספר" אמרה, אבא הסתכל רק על מקגונגל, "מה את אומרת?" שאל אבא, "אני חושבת על קרושיו אחד ואז גירוש" אמרה מקגונגל, "אז תעשי אותם" אמר אבא, "אתה עושה את הראשון" אמרה, "בסדר" אמר אבא והיתקרב לדן, דן רעד מפחד, אבא הרים שרביט, "אני... אני לא-" אמר אבא, "אתה כן" אמר רון, רון הרמיוני ומולי ניכנסו, "שקט רון" אמרה הרמיוני, היא התקרבה אל אבא, "הארי" אמרה ושמה את ידה על הכתף שלו, "אני מבינה שאתה רוצה לנקום..." התחילה הרמיוני, "השרה" אמרה מקגונגל, הרמיוני הרימה יד לסמן למקגונגל לא לדבר, "מה את רוצה להגיד?" לחש אבא, "אתה לא יכול לעשות את זה" אמרה הרמיוני, "אני אישרתי" אמרה מקגונגל, "אבל אני לא!" אמרה הרמיוני שהיסתובבה בכעס, אבא הוריד שרביט, "לך לג'יני" אמרה הרמיוני בשילוב ידיים, "אני לא אוהבת את מה שקרה כאן היום" אמרה הרמיוני בכעס, "מקגונגל את לא נותנת אישורים כאלו להארי! את יודעת כמה הוא חזק" אמרה הרמיוני למקגונגל, "קחי את הילד למשרד ותפלי בגירושו מהוגוורטס" אמרה הרמיוני ומקגונגל לקחה את דן ויצאה, "אלבוס וג'יימס תחזרו לסדר היום שלכם" אמרה הרמיוני והם נאנחו והלכו, "פומפרי טפלי בלילי, והרי אני צריכה לדבר איתך", גברת פומפרי הרימה אותי מהרצפה בכישוף והשכיבה אותי על המיטה, אבא הלך אחרי הרמיוני.
נ. מ הארי
הלכתי אחרי הרמיוני, היא נעצרה והיסתובב אליי, "הארי מה זה צריך להיות?!" אמרה בכעס הרמיוני, "אני הייתי צריכה לצאת ממשרד הקסמים ולבוא לפה כי ילד עושה בעיות מקגונגל והארי החליטו להעניש אותו בקרושיו! מה זה צריך להיות?!" אמרה בכעס, "אני מיצטער" אמרתי, "אתה לא תוקף אף אחד בלי האישור שלי ורק שלי!" אמרה הרמיוני והינהנתי, היא חזרה למיטה של לילי והלכתי אחריה.
נ.מ לילי
אחרי כמה דקות הרמיוני ואבא חזרו.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
יש פה ככ הרבה קטעים שאני מתחרטת שכתבתי... אני מבטיחה בהמשך זה יהיה פחות 'הארי הוא פות בלי סכל' או 'כולם מעריצים את הארי בטרוף' כצבתי את החלק הזה של הפאנםיק שנה שעברה ואז אני הערצתי את הארי בטרוף וכצבתי מה שאני חושבת עליו במקום ההגיון של הדמויות... אני ממש מצטערת אבל בהמשך זה יהיה יותר טוב באמת