לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 36

"ג'יני תעזורי לי" אמרה הרמיוני, "הרמיוני אל תיכעסי על הארי" אמרה אמא, "ג'יני אני לא כועסת עליו אבל אני לא מרשה לו לעשות לחשים על תלמידים..." אמרה הרמיוני, "הוא לא אשם!" אמרה אמא בכעס, "הרמוני הם תקפו אותנו קראתי להארי לעזור לי!" אמרה אמא בכעס, "הבנתי, בואי תעזרי לי" אמרה הרמיוני, אמא תפסה לי ביד ומשכה אותי משם, הגענו למשרד של מקגונגל, אמא נכנסה בכעס ואני מאחוריה, "ג'יני מה קרה?" אמר אבא, אמא לא ענתה, הרמיוני נכנסה כמה דקות אחר כך, "ג'יני אני מיצטערת" אמרה הרמיוני, אמא לא הגיבה, "אני צריכה לדבר איתם לבד ג'יני..." אמרה הרמיוני, אמא הזעיפה פנים, "בואי לילי" אמרה אמא ויצאנו מהחדר, "אמא עצרי" אמרתי לאמא, "מה קרה?" אמרה אמא שהיא כבר נרגעה, "בואי" אמרתי והתחלתי לעלות חזרה למשרד, "לילי מה קרה?" שאלה, "הם מחכים לתקוף אותי למטה" אמרתי, "איך את יודעת?" שאלה אמא, "אני יודעת" אמרתי, פתחתי את הדלת, הרמיוני אבא ומקגונגל הסתכלו עליי, "אתם יכולים לבוא?" שאלתי, "אנחנו בשיחה לילי" אמר אבא, "אבל הם מתכוננים לתקוף אותי ואת אמא למעטה" אמרתי, אבא קם ושלף שרביט, "תכניס את השרביט הארי" אמרה הרמיוני שקמה גם היא, אבא הכניס את השרביט אבל ניראה מעוצבן, "הרמיוני..." התחיל אבא אבל הרמיוני קטעה אותו, "בואו נרד" אמרה הרמיוני, ירדנו למטה, אבא ואמא היו בהיכון עם השרביט, יצאתי החוצה, "פוטר" שמעתי, הסתובבתי ישר אחורה, ילדים יצאו מהמחבוא, "אבא" אמרתי, ואבא העיף אותי באוויר עליו, הרמיוני יצאה כל התלמידים הסתכלו עליה ואחריה יצאה מקגונגל, "אתם לא מתקרבים אל לילי פוטר!" אמרה הרמיוני, "לכו" אמרה הרמיוני וכולם התחילו ללכת, "זהו, טוב אני צריכה ללכת..." אמרה הרמיוני אבל אבא קטע אותה, "הרמיוני זה לא במקום... עוד מעט תיקחי לי את השרביט ותחזירי אותי לורנון ופטוניה, אני בן אדם בוגר" אמר אבא, "הארי אתה פוגע בילדים" אמרה הרמיוני, "הרמיוני אני מגן על הבת שלי" אמר אבא, "טוב אני אחשוב קצת ואדבר איתך" אמרה הרמיוני, "הרמיוני אני לא צריך אישור כדי לעשות קסמים" אמר אבא והורה לי ואמא לבוא איתו, "הארי" אמרה הרמיוני ואבא הסתובב, "אני מיצטערת אני דואגת לבית ספר" אמרה הרמיוני, "אני דואג לבת שלי הרמיוני, אני לא יכול לחכות לך עד שתגידי לי כן ואז להגן עליה" אמר אבא, "אתה צודק" אמרה הרמיוני, "אבל לחשים מסוימים ואתה יודע לאיזה אני מתכוונת אז..." אמרה הרמיוני, "זה בסדר הרמיוני אני מבין" אמר אבא וחייך, הרמיוני חייכה בחזרה, "להיתראות" אמר אבא "להיתראות" אמרה הרמיוני, "ג'יני מה קרה מיקודם?" שאל אבא את אמא, אמא לא ענתה, "לילי?" שאל אותי אבא, "הרמיוני האשימה אותך ונילחצנו קצת שלא תיקח לך את השרביט או שלא תסכים לך יותר להיות בהוגוורטס" אמרתי לאבא, "גם אני חשבתי על זה" אמר אבא, "היא השרה באמת מותר לה, כשאני חושב על זה יש לה זכות לעשות את זה" אמר אבא, "די הארי" אמרה ג'יני, "יהיה בסדר" אמר אבא וחיבק את אמא, נכנסנו לחדר מועדון, "אבא מה אין לך אפשרות לעלות למגורי בנות?" שאלתי את אבא, "ניסיתי כשהייתי ילד בשביל לקרוא להרמיוני... זה לא היה טוב" אמר אבא וחייך, "תראה לי" אמרתי לו, הוא היסס כמה שניות ודרך על המדרגה הראשונה, בשני כל המדרגות הפכו למגלשה ואבא נסוג אחורה, "קול!" אמרתי, "גם אצל הבנים ככה?" שאלתי, "לא כי על הבנו שומכים שלא יעלו" אמרה אמא בחיוך, "טוב אני עולה לישון" אמרתי, "אני אבוא איתך" אמרה אמא ועלינו למעלה יחד, התקלחתי והלכתי לישון.
-למחרת-
התעוררתי, "הילי?" שאלתי, "מה לילי?" אמרה הילי, "את יכולה לקרוא לאמא שלי?" שאלתי, "טוב" אמרה ויצאה, "בוקר טוב לילוש" אמרה אמא, "היי אמא" אמרתי, "ללוות אותך?" שאלה אמא, "כן" אמרתי וירדנו ביחד למטה, הגענו לארוחה, ישבתי בשולחן ליד לילי, הוגו ודרק, אמא ניגשה לשבת ליד אבא בשולחן מורים, פתאום ראיתי חבורה של בנות מהאפלפאף, הם ניגשו לשולחן מורים איפה שאבא ישב, מקגונגל הסתכלה עליהן בכעס, אבא כנראה שם לה למקגונגל אז הוא ביקש מהן ללכת, נוויל ניכנס והתיישב מצידו השני של אבא והצטרף לשיחה, "לכי עכשיו לאבא שלך!" שמעתי בתוך ראשי, "טוב" לחשתי וקמתי הלכתי לאבא, "מה קרה?" הוא שאל, "מרלין אמר לי לבוא עלייך עכשיו" אמרתי, "תשאלי אותו" אמר אבא, "תסתכלי מאחורייך" שמעתי בקולי, הסתכלתי אחורה, בערך 50 ילדים עמדו וכיוונו אלי שרביטים, אבא לא היסס, הוא הרים אותי ושם אותי מאחורי גבו, "שבו!" אמר אבא, "ותורידו את השרביטים!" אמר אבא בתקיפות לפחות 40 תלמידים התיישבו אבל נשארו עשרה, "אני לא רוצה לשלוף שרביט, שבו!" אמר אבא, ג'ייקוב קם, "אסור לו להוציא שרביט הוא סתם עובד עליכם!" הוא צעק, בערך 25 קמו שוב, אבא שלח מבט למקגונגל, "רואים!" צעק ג'ייקוב, כל מי שקם בהתחלה קם שוב עכשיו, "הארי תשמור רק על המשפחה שלך אני אדאג לשאר" אמרה מקגונגל, אבא ניראה מתאפק, "שבו עכשיו!" אמר אל קם בשולחן שלו.