לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 56- סיריוס הכלב?

"אני לא אוהב לעשות כישופים, אני אוהב ליבנות" אמר דומיניק, "יש משהו שאני רוצה לתת לך, זה כלב קטנה בשם איימי שתעזור לך כשותפים אותך וגם בעוד דברים היא מיתקווצת וגודלת איך שצריך מישהו פוגע בך אוטומטית היא גודל לגודל גדול ומצילה אותך" אמר דומיניק והוציא קובייה קטנה מכיסו היא היה בגודל של קוביית דמקה, "איימי הפעל" אמר דומיניק, "איזה מותק" אמרתי וליטפתי אותה, "יש אפשרות לשים לה פרווה סינטתית" אמר דומיניק ועל הכלבה הופיעה פרווה לבנה, מבריקה, רכה ויפה, "היא מהממת!" אמרתי בפליאה, "אתה פשוט גאון דומיניק!" אמרתי לו והוא הסמיק, "קחי" אמר והביא לי את הכלבה הקטנה שגדלה בנתיים, ברגע שהיא הגיעה לגודל של הכף יד שלי דומיניק אמר לה לעצור את הגדילה והיא הפסיקה, "תשתמשי בה הרבה" אמר דומיניק, "אני מבטיחה!" אמרתי וחיבקתי אותו, הוא הסמיק, הבנים התחילו לקום וליכעוס, "אוי לא" אמרתי, "איימי זה הסימן שלך!" אמר דומיניק, איימי קפצה מהיד שלי לריצה והתחילה לגדול במהירות, היא הגיעה עד לתקרה, היא התחילה לנבוח וכל הבנים ברחו, איימי היתקווצה והתיישבה על הכתף שלי, "אלופה קטנה!" אמרתי וליטפתי אותה, "לילי בואי" שמעתי את אל מאחורי, "אני באה, ביי דומיניק" אמרתי והלכתי אחרי אל, הקטנתי את איימי לגודל של קוביית משחק ושמתי אותה בכיס שלי, יש לי הרגשה שהיא ממש לא אהבה את הרעיון... הגענו למרפאה, "פומפרי בדיוק שיחררה את אבא" אמר אל, "אז הוא רוצה שנלך ביחד להוגסמיד" הוסיף, "יש!" אמרתי בשמחה, ראיתי את אבא עומד ליד המיטה שהוא היה בה ומדבר עם פומפרי, הוא ניראה בריא יותר, הוא לבש חולצה, פניו היו בלי שום פציעה, הוא לב"ש חולצת טי-שרט לבנה וג'ינס כחול, השיער שלו היה מסודר והוא חייך את החיוך הרגיל שלו, עיניו הכחולות היו קורנות אושר, "אבא!" קראתי ורצתי עליו בחיבוק, הוא הרים אותי וקירב אותי עליו לחיבוק על הידיים, "אב אב!" נישמעה נביחה מהכיס שלי, כולם נראו מופתעים, "לילי?" שאל אבא, "זה כלום" אמרתי במבוכה, אבל זה לא עזר כי כל הכיס שלי היתפתל, אבא הסתכל עלי במבט של 'תראי לי' הכנסתי את ידי לכיסי והוצאתי את איימי, "זאת איימי, זאת כלב שבנויה לעזור לבעלים שלה, דומיניק הכין אותה והביא לי כדי שאני אשמור על עצמי מג'ייקוב" אמרתי, אבא העלה חיוך כלוש ואז הוריד אותו, "לילי, למה את נראת ככה?" אמר אבא, "אה זה" אמרתי עוד יותר מובכת, "זה סיפור ארוך..." אמרתי כדי לשנות נושא, אבא היתיישב, "תתחילי" אמר ונאנחתי, סיפרתי את כל הסיפור, "טוב זה רעיון מקורי" אמר אבא ועלה לי חיוך על הפנים, הוא חייך גם חיוך כלוש, "טוב אז הולכים להוגסמיד?" שאלתי, "איך דומיניק הכין אותו? עם קסמים?" שאל אבא, "לא עם הידיים" אמרתי, "מזכיר לי מישהו" אמרה אמא לעבר אבא, אבא הסתכל עליה וחייך, "כן... אבל זה לא אותו דבר" אמר אבא, "אפשר ליראות?" שאח אבא והושטתי לעברו את איימי, איימי נירתעה, "איימי זה אבא שלי זה בסדר" אמרתי והיא היססה אך התקרבה, אבא הרים אותה, "איימי תגידי לגודל כלב גור" אמרתי והיא צייטה, תוך שניות אבא החזיק ביד גורת כלבים שניראת רגילה לגמרי, "איזה דברים היא יכולה לעשות?" שאל אבא, "כל מיני" אמרתי, "בעיקר לצייט לי" הוספתי, "זה מעניין" אמר אבא והושיט לי את איימי, ברגע שחזרתי אותה היא היתכווצה וישבה לי על הכתף, "אולי כדאי שהיא תחזור לכיס" אמר אבא אבל איימי נבחה, "בסדר, בסדר, על הכתף" אמר אבא במחאה בחיוך וכולנו צחקנו, "אפשר כבר ללכת להוגסמיד?" שאל ג'יימס, "כן" אמר אבא ויצאנו אחריו, יצאנו מהוגוורטס והלכנו בשביל עד לשער, כשיצאנו מהשער אני נתתי יד לאבא ואבא לאל, ג'יימס כבר ידע להישתגר לבד, הגענו להוגסמיד, העיירה היתה ריקה כמעט לגמרי מאנשים, פתאום שמתי לב שאיימו לא על הכתף שלי, "איימי?" שאלתי ושמעתי נביחה מכיסי, הכנתי את ידי לכיס והוצאתי אותה, "מה קרה?" שאלתי, היא הצביעה ברגלה לעבר משהו מאחורי, הסתובבתי היה שם כלב גדול ושחור אבל הוא ניראה כאילו הוא רק בדמיון שלי, הסתכלתי לעבר אבא, ניראה שגם הוא מבחין בכלב, הוא דומה מאוד לסיריוס בצורתו הכלבית, "זה לא הוא, הוא כלב דומה" שמעתי בראשי, "אבא הוא דומה לסיריוס, בוא נאמץ אותו?" שאלתי עדיין מביטה בכלב, "את צודקת אני גם חושב ככה" אמר אבא, אמא הסתובבה וקלטה את הכלב, "זה לא..." אמרה אבל אני ואבא קטנו אותה, "זה לא הוא זה דומה" אמרנו ביחד, אבא הניף בשרביט וקולר הופיע על הכלב, "מה יהיה שמו?" שאל אבא, "סיריוס" אמרתי, "אבל זה השם השני של ג'יימס" אמר אבא, "אז מה?" שאלתי, "טוב" אמר אבא והשם סיריוס הופיע על קולר הכלב, הכלב התקרב אלינו בשמחה, הוא קפץ על אבא, "סי-סיריוס" אמר אבא והכלב הנהן כאילו הבין, "מה?" אמר אבא מופתע עוד יותר, "מלין מה קורה פה?" שאלתי בראשי, "טוב התברר ש-"