לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 29-החלום המושלם

פרק 29-החלום המושלם
אמרה אמא, אבא התחיל לספר לה הכל, על וולדמורט על הקול שיצא מפי ועל ההבטחה של מרלין, אמא הופתעה מאוד, "הוא רוצה להגיד לכם משהו" אמרתי, "מה?" שאלו אמא ואבא פה אחד, "הוא רוצה לדבר עם שניכם עכשיו אבל הוא אומר שאני חלשה מידי" אמרתי, "הוא שומע אותנו עכשיו?" שאל אבא, סגרתי עניים והיתרכזתי בשאלה של אבא תוך כמה שניות עלתה התשובה במוחי, "כן, הוא שומע ויודע הכל" אמרתי עדיין בעניים סגורות, פתחתי אותן ואמא ואבא הסתכלו עליי, אזרתי להם מבט של מה לא ידעתם? והם החזירו לי מבט של לא, חייכתי ונישכבתי במיטה, הם הצליחו לחייך חיוכים קלושים והמשיכו לדבר, בהתחלה הקשבתי אבל אז נרדמתי.
-בחלום-
הופעתי במקום לא מוכר, מישהו עמד ליפני, "מרלין?" ניחשתי והוא הינהן, "אתה יכול לשלוט בחלומות?" שאלתי והוא הינהן, "אפשר טובה קטנה?" שאלתי והוא הרים גבה, "אני כבר שלוש שנים חולמת כל מיני חלומות ששולחים לי מסרים... ואני רוצה כמה לילות עם חלומות רגילים... אתה יכול לעשות את זה?" שאלתי, "כן" אמר וקולו היה אותו קול שיצא מפי כשהוא דיבר מגופי, חייכתי והוא השיב חיוך קלוש, "ליפני שאתן לך כמה לילות נורמאלים אני רוצה להגיד לך משהו שתעבירי להורייך, לצערי אני לא מסוגל לדבר מגופי הרבה זמן כי אם אני אמשיך יותר מידי זמן את תמותי והבטחתי לאביך שאני מוסר לו מסרים דרכך בתנאי שאני שומר עלייך, תמסרי לאביך שיש סכנה קרבה, וולדמורט מתחזק, הפעם במקרה נכנסת לעולם הרוחות ויכולתי לעצור אותו, אבל אם לא תיכנסי אני לא אוכל לשמור אותו שם לנצח, הוא יחזור וזה בטוח, ואני ואת צריכים להתאמן על שילוב כוחות" אמר מרלין, "את מבטיחה שתספרי מילה במילה?" הוסיף, "כן... אבל אולי יותר מאוחר כי הם ילחצו שוב אני רוצה שיהיה להם קצת שקט" אמרתי, "את תספרי להם ברגע שתיתעוררי לילי" אמר ונעלם, הסתכלתי לאיפה שהיה ליפני שניה ואז חזרתי.
-מציאות-
התעוררתי שוב מזיעה, "מרלין למה" אמרתי ודמעות ירדו מעיניי, "לילי מה קרה?" אמר אבא שקם מהמיטה שלו, "אני לא רוצה לספר" אמרתי, "למה?" אמא שאלה, "עד שסוף סוף יש שקט" אמרתי וסגרתי את עיניי, שנאתי להסתכל לאבא בעניים שהוא דואג או עצוב, "תספרי לי לילי" אמר אבא, "הוא אומר שהוא לא יוכל לכלוא לתמיד את וולדמורט, במיקרה הייתי בעולם ברוחות אז הוא עצר אותו, אבל הוא יחזור, ואני ומרלין צריכים לעבוד על שילוב כוחות כדי שנוכל להיות בו אדם אחד חזק ונוכל להילחם בוולדמורט בסיכויי יותר גבוה" אמרתי ופתחתי את עיניי, אבא עמד מולי אבל כבר לא הסתכל עליי, גברת פומפרי ניכנסה, בשני אבא העוף למיטה שלו והסמכה כיסתה אותו ותפסה אותי, "אהה" אבא קרא כי ניבהל, שתי כוסות עפו לעברנו אחת נעצרה מולי באוויר ואחת מול אבא, תפסתי את הכוס ושתיתי וכך עשה גם אבא, אחר כך החלטתי שאני הולכת לישון, שניה ליפני שנרדמתי שמעתי בראש שלי את מרלין, "חלומות נעימים לילי" אמר ואז נרדמתי. חלמתי על פרחים ופרפרים וסדריק, פתאום הופיעו לי בחלום כל מיני חיות, אחד היה כלב גדול ושחור אחר כך איש זאב עכבר קטן ואחריו אייל, הסתכלתי על האייל ידעתי מה הוא או יותר נכון מי הוא, "סבא" לחשתי לעברו, הוא הינהן, חיבקתי את האייל, אחריו הגיעה איילה, "סבתא" לחשתי לעברה גם היא הנהנה, חיבקתי את שניהם, אחר כך הכלב ניגש אלי "סיריוס" אמרתי וחיבקתי גם את הכלב, האיש זאב והעכבר הסתכלו עלי כאילו מבקשים חיבוק, ניגשתי לאיש זאב בחלום שלי זה לא היה כמו שאבא סיפר הוא לא תקף ולא שרט אותי, "לופין" אמרתי וחיבקתי אותו, האחרון שנישאר זה העכבר, נזכרתי במה שאבא סיפר לי הוא העכבר הזה בגד באייל ובאיילה, "לך, אתה לא רצוי כאן" אמרתי לו והוא היסתלק, התיישבתי בניהם הרגשתי אהבה של משפחה, החיות התחילו לשנות צורה, איש הזאב הפך לרמוס לופין הכלב הפך לסיריוס בלק והאייל והאיילה הפכו לג'יימס ולילי פוטר, כולם חייכו אליי, חייכתי עליהם, זה היה חלום מדהים, כשהתעוררתי בחיוך אמרתי, "תודה מרלין" ואז פתחתי עיניים, אמא ואבא הסתכלו אליי, "מה הוא אמר? חלמת עליו? זה לא היה ניראה ככה" אמר אבא, "לא חלמתי עליו, כשדיברתי איתו ליפני זה, ביקשתי חלום טוב, הוא נתן לי חלום מושלם" אמרתי, "מה חלמת?" שאלה אמא, "על ההורים של אבא ועל סיריוס ולופין" אמרתי ואבא נדהם, "הם.. הם אמרו משהו?" שאל אבא, "הם לא אמרו כלום" אמרתי, אבא ניראה קצת מבואס אבל ניראה שרצה לשמוע בדיוק מה קרה בחלום, אז סיפרתי כל החלום לאבא היה חיוך גם לאבא אבל לאבא היו גם דמעות אושר, אמא קמה לחבק אותו, רציתי לקום גם אני אבל ידעתי שכבר פומפרי תיכעס אז נשארתי במיטה, ראיתי את הפה שם אבא מבטא "תודה מרלין", "אבא... הוא רוצה לתת לך לדבר עם אבא שלך" אמרתי לאבא, אבא קפץ מאושר והתרגשות, "עכשיו?" שאלתי ושמעתי קול אומר לי בראש, "אם את יכולה להחזיק את הכוח", "יש לי רעיון מרלין" אמרתי, "כוון את ג'יימס לכיוון יד ימין שלי" אמרתי, "ילדה חכמה" אמר מרלין.