לילי לונה פוטר (פאנפיק)

פרק 54-מבקרים את אבא

"דומיניק" אמרתי בחיוך, "היי בת של" אמר וחיכה שאשלח אותו, "ג'יני" השלים אותו פרד, "דומיניק איך לא ראיתי אותך בשיעורים?" שאלתי, "אני ראיתי אותך אבל גם לא הרבה" אמר דומיניק, "למה?" שאלתי, "כי המורים שולחים אותי כל הזמן למקגונגל הם לא מרוצים ממני וגם את לא נמצאת הרבה, יש לך הרבה חומר להשלים" אמר דומיניק, "אה לא ידעתי" אמרתי, "ברור שלא ידעת אם היית יודעת לא היית שואלת" אמר דומיניק שהיה מרוכז בהרכבת דגם קטן של מטוס, "למה אתה לא עושה את זה בקסם?" שאלתי, "אני מעריך יותר את הידיים שלי, לא מסתדר עם שרביט" אמר דומיניק, "ופרד?" שאלתי והסתכלתי עליו, "אני טוב עם שרביט כל העבודה ידיים הזאת משגעת אותי!" אמר פרד, "הגיוני, רגע כולכם וויזלי נכון?" שאלתי, "כן" ענו שניהם יחד, "את לא? את משפחה שלנו" אמר פרד, "אני פוטר" אמרתי והם ניפערו לרגע, "דודה ג'יני התחתנה עם הארי פוטר?" שאל פרד, "כן" עניתי, "שמענו שהוא נפצע אפשר לבקר אותו איתך?" שאל דומיניק, "בטח, רוצים עכשיו?" שאלתי הם החליפו מבטים ואז הינהנו, ירדנו לחדר מועדון, "לאיפה אתה הולך דומי?" שאלה ויקטואר, "לבקר את דוד הארי" אמר דומיניק, "אפשר לבוא?" שאלה ויקטואר וכיוונה את השאלה עליי, "אין לי בעיה, רואה לבוא גם רוקאסן?" שאלתי והיא הינהנה בחיוך, "בואי אחות קטנה!" אמר פרד, "רק אל תציק לי!" אמרה רוקאסן, "לא מבטיח כלום" אמר פרד, "מצחיק" אמרה רוקאסן ברצינות לפרד, "טוב טוב מבטיח" אמר פרד ויצאנו מחדר המועדון, "מוקפת בוויסלים פוטר?" שאל ג'ייקוב שעמד מולי, התחלתי לפחד צעדתי לאחור ונתקלתי בפרד, "תתרחק!" אמר פרד בכעס, "מה וויזלי מפחד?" אמר ג'ייקוב, "זוז עכשיו!" אמרה ויקטואר, דומיניק עמד מאחוריה הוא כן פחד ויקטואר ופרד גוננו עליי, על הילי, דומיניק ורוקסאן, שניהם היו עם שרביטים שלופים, רוקאסן ניראה אמיצה ולא פחדה, היא הוציאה גם שרביט וכיוונה על ג'ייקוב, הסתכלתי לעבר הילי, גם היא לא היתה מפוחדת ושרביט הונף מידה לכיוון ג'ייקוב, אז בעצם פרד, הילי, רוקאסן וויקטואר הגנו עלי ועל דומיניק, "אנחנו יכולים גם" לחשתי לו, "אני לא טוב בזה" לחש לי בשקט, "אתה יכול דומיניק" אמרתי לו ונתתי לו את ידי הפנויה, בידי השניה היה שרביט שמכוון אל ליבו של ג'ייקוב, דומיניק הוציא שרביט וכיוון גם הוא, "חמישה נגד אחד לא לא פייר" אמר ג'ייקוב, "אני אתן לכם ללכת, בנתיים" אמר ונעלם כמו בבואה, כולנו הורדנו שרביטים, "בואו נלך" אמר פרד, (הוא היה הכי גדול מכולנו ואני, הילי ודומיניק הכי קטנים) המשכנו לכיוון המרפאה, כשנכנסנו כאילו לא בכוונה כל משפחת וויזלי היתה, טוב כמעט כולם צ'ארלי לא היה וגם פרסי, "אבא!" קראו ויקטואר ודומיניק ורצו אל ביל, "שלום ילדים" אמר ביל בחיוך וחיבק אותם, "אבא" אמרו רוקסאן ופרד וניגשו לחבק את אבא שלהם, "אתם רגועים מידי מה קרה?" של ג'ורג', "טוב ג'ייקוב תקף את לילי ועזרנו לגרום לו לפחד" אמר פרד בחיוך, "מה?" אמר אבא מופתע, "דוד הארי?" שאל פרד, באתי אל אבא וחיבקתי אותו, ישבתי לידו על המיטה, "אני רואה שגילית מי בני הדודים שלך" אמרה אמא, "הם בעצמם לא ידעו" אמרתי, "טוב לא יצא לך להיפגש איתם אבל ג'יימס ואל היו איתם המון, "למדת משהו שלא למדתי?" שאל ג'ורג' את בנו, "עוד משהו אתה מיתכוון?" שאל פרד בחיוך, "כן" אמר ג'ורג', "מתי תלמד את מה שפיספסת?" שאל פרד, "מתי שהרי רון והרמוניה יעשו את זה" אמר ג'ורג', "כן... לא ממש יקרה" אמר אבא במבוכה, "אז גם אני לא רוצה" אמר ג'ורג', "יופי אבא" אמרה רוקסאן, "לא האמנו שאתה דוד שלנו הארי" אמר דומיניק, "היית רוצה דוד אחר?" שאל אבא, "לא!" אמר דומיניק חד משמעית, אבא צחק, ויקטואר, דומיניק, פרק ורוקסאן חיבקו את אבא, הרמיוני נכנסה ואחריה רון, ברגע שהוא ראה את פרד הוא הסתובב לצאת, הרמיוני הניפה בשרביטה ורון נימשך פנימה, "רון מפחד שאני אגיד לו להשלים לימודים!" אמר פרד בליגלוג, "למה להם אתה לא אומר?!" שאל רון והצביע על אבא והרמיוני, "אני כבר השלמתי מזמן רון!" אמרה הרמיוני, ונכנסה פנימה לאבא, "איך אתה מרגיש?" שאלה הרמיוני, "יותר טוב" אמר אבא, "יופי" אמרה הרמיוני בחיוך, "בוא כבר זה החבר הכי טוב שלך!" אמרה הרמיוני בכעס לרון, "היי הארי אני צריך ללכת" אמר רון והיסתובב ללכת שוב,"כנס כבר!" אמר פרד והכיף את רון עד לקיר שליד המיטה של אבא ורון התנגש בו, "אח!" אמר רון ואורנית שהיתה שם נפלה מלאה כוסות וצלחו שנשברו על המקום, גברת פומפרי נכנסה בבהלה, "מה קורה פה?" שאלה בכעס, "טוב אני אלך" אמר ג'ורג' ויצא עם פרד ורוקסאן, אחריו יצא ביל, ויקטואר ודומיניק, נשארנו אני, הילי, אבא, רון והרמיוני, הילי ישבה על כיסא ליד המיטה של אבא (ששם אני ישבתי ליד אבא), גברת פומפרי כעסה והרימה את רון בכישוף למיטה ליד כשהוא סובל מהכאב, החולצה של רון נעלמה בהנפקת שרביט של פומפרי, "אני מעדיף להיות עם חולצה עם אפשר" אמר רון.