אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

▫️ זְמַן - חֵלֶק הֵ"א

נ.מ שלישית
________

"אני רק הולך לשים משהו במשרד וחוזר. את יכולה לחכות באוטו, אני אשאיר לך מזגן." החום של יולי היה אחד כזה שנטלי לא אהבה במיוחד. ובכל הזדמנות שניתנה לה היא העדיפה מזגן אבל לא סתם מיזוג, הרי היא ידעה, כמה טוב יכול להיות אוויר כשאת לכודה באוטו?, לכן היא מיהרה להסיר מעלייה את החגורה ולהצהיר, "אני אכנס איתך. יותר עדיף." בראד כמובן לא התנגד ויצא מהרכב, חיכה שגם היא תצא ותסגור את הדלת שלה  בכדיי לנעול אותו באזעקה הצורמנית.

נטלי ידעה שהעצירה הזו בעבודה של אבא שלה, כמו בפעם הקודמת, היא רק תחנה אחת לפניי הפרס שחיכתה לו. מאז אותו ביקור אחרון במסעדה, לפניי חצי שנה, בראד הכריז כי ייקח אותה שוב לבלות - אבל רק אם תוכיח שיש לה את היכולת לשמור על תזונה מאוזנת. כמו כלב שצריך לאלף למטרה מאוד מסויימת. מצד אחד לנטלי לא הייתה בעיה שבראד צריך לעצור לרגע בעבודה שלו בכדיי לסדר משהו, הרי הן מחויבויותיו אבל היה לה מוזר שזו כבר פעם שנייה שהם מבלים ביחד בדרך לאנשהו והוא צריך לעצור. מדוע הוא לא עושה את כל הסידורים הללו לפניי כן? למה דווקא כשהיא נמצאת איתו?

היא מסלקת את כל המחשבות האלו מראשה, מידיעה שהן חסרות טעם ולא מובילות לדבר. היא נצמדת לאבא שלה כשהם עוברים את הבידוק הביטחוני של השומר, שבסך הכל אמד אותם רק ונתן להם לעבור, מבטו משתהה קצת יותר מדיי על רגלייה הארוכות והרזות של נטלי כשהיא עוברת אותו ונכנסת פנימה. המזגן הזה, בחלל שהוא הרבה יותר מרווח וגדול, היה נעים בכמה וכמה רמות מהמזגן הדחוס של האוטו, וגם החֶבְרָה שמחכה לה בעברו של השני המקום הייתה הרבה יותר נחמדה מהולכי האורח שהייתה יכולה לראות מהשמשה הקידמית.

"נטלי," אביה קורא בשמה בעוד שהיא משתרכת אחריו, "מממ?" הם ממשיכים ללכת לאורך אותו מסדרון חשוך וארוך, כזה שלא נתן לנטלי להתפקס עם בעיות הקשב והריכוז שלה שאובחנו רק לפניי שנה. "את לא שותה, נכון?"
השאלה שלו תפסה אותה בהפתעה, במיוחד כי היא ידעה שתצטרך לענות עלייה בשקר. היא לא הבינה מאיפה זה בא או מדוע התיזמון הזה אבל היא הניחה שכל דקה של שתיקה זה רק מפליל אותה יותר ויותר. "לא. בטח שלא. למה אתה שואל?"

"סתם, טוב לדעת שאת ילדה טובה." הוא סובב את ראשו אלייה וחייך בנחמדות תמימה שנטלי לא יכלה להטעות בעבור משהו אחר. היא הניחה שזה מתוך דאגה, כי אבא שלה אוהב אותה ולכן השאירה את המצב כהוא זה. כשהגיעו לאותן דלתות כפולות, בראד אחז בהן בחוזקה ופתח אותן לרווחה, אוויר קר ושוקק חיים שנוגד כל שביב של חום-יולי התנגח בגופה של נטלי וחיוך בלתי נמנע התפרץ על פנייה. היא ציפתה לאותה חבורת בנות גדולה שתקום ותסתער על בראד בשנית ברגע שייכנסו לחלל אבל דבר מזה לא קרה.