אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

🌫 עִיבּוּי

נ.מ דניאל
_____

יום שבת הגיע מהר יותר ממה שציפיתי. אולי כי את רוב השבוע ביליתי בצפייה מנטאלית של אירועי היום החולפים על פניי במקום באמת לחיות את הרגע. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היו הסיכונים שאני לוקח. מה אני מנסה להשיג בהם. למה אני בכלל עושה את זה לעצמי?
אבל לא יכולתי להתחמק מהשאלות הללו בדיוק כמו שלא יכולתי להתחמק מהגעתם של חברינו בזה אחר זה בשעת צהריים חמה ולוהטת של חודש יוני. "איפה מרגישים הכי טוב את המזגן?" אדי תופס לי בכתף בשאלה רצחנית, ואני אומר לו בכלל שעוד לא הפעלנו אותו מכיוון שהגיע בין הראשונים.

"אז רוץ! מהר! אנחנו נמסים!" אני מתעלם לבינתיים מהשטויות הקטנות שלו כשאני הולך להגיד שלום לבת הזוג שהביא איתו כי אלוהים יודע שאדי לעולם לא יתחתן. היא אומרת לי שהשם שלה הוא יארה, לא שממש אכפת לי, אבל בכל זאת אמרתי להם יחד להיכנס פנימה.
במהרה רצתי להדליק את המזגן המרכזי שפועל בכמה חדרים וכשחזרתי, הבית החל להתמלא בעוד ועוד אנשים. חלקם חברים שלי, חלקם חברים של דניאלה וכבר הרגיש לנו מעט צפוף כך שאמרנו לכולם שאם הם רוצים אפשר להיכנס ליד הבריכה.

"שמתי כבר את כל האוכל בחוץ, אתה יכול לצאת אם אתה רוצה." דניאלה אמרה בעודה חותכת לעצמה לימון בכדיי להכין משהו לשתות, אלכוהולי כמובן. בהנחה שאנחנו במטבח ויש קיר שמסתיר בינינו לבין הסלון מלא אנשים, עטפתי את זרועותיי סביב מותנייה והצמדתי אותה אליי. "לא יצא לי להגיד לך, אבל אתמול בלילה היה מדהים." לחשתי באוזנה מה שגרם לה להתפתל ולעורה להתחמם. כמובן שלא רציתי להתחרמן איתה בבית מלא אנשים, אז לאט לאט משכתי אחורה את אחיזתי ממנה וצפיתי בה מהצד.

"אתה מביך אותי כמו ילדה בתיכון, הולט. זה לא בסדר." היא אומרת אבל אני יכול לשמוע את החיוך שלה גם אם גבי מופנה אליה. "אוקיי אוקיי. אז אני אלך לשאר האורחים שלנו, ברשותך."

"ממתי נהפכת למשפחת האצולה עם גינונים כאלה?"

"ממתי שאת נהפכת ליהיות המלכה שלי." החיוך הילדותי והסרבן של דניאלה היה מאוד דומה לשלי כאשר קיבלה מחמאות. בדיוק כמוני, לרוב היא הייתה מחייכת ומסמיקה ואז משפילה את פנייה. והעובדה שאנחנו דומים כל כך, גם בפרטים קטנים כאלו, גורמת לי לאהוב אותה אפילו יותר. בדיוק כשהתכוונתי לחצות את הסלון לכיוון הבריכה, דפיקה נשמעה בדלת.
רצתי אליה במהרה ופתחתי אותה בחיוך, מטעמיי נימוס כמובן, אבל בפנים רציתי לעבור מסאז' לסתות רציני מכל החיוכים ששלחתי לכולם היום.

בפתח הדלת עמדו טום, סארי ורוז אז זזתי מהר הצידה ונתנתי להם להיכנס. "עם מי אישה בהריון צריכה לשכב כאן כדי לקבל משהו לשתות?" סארי פותחת עם השטויות שלה וטום כרגיל הולך לבקר את דניאלה במטבח. אני מגחך מדברייה ואוסף את ידייה של רוז בשלי, מצמיד את הלחי שלי לשלה משני הצדדים.
"טוב לראות אותך שוב, אני מקווה שהיא לא עשתה לך צרות השבוע." החוויתי בראשי לאחותי הקטנה וההריונית, שלמען האמת, מתנהגת אותו דבר עם ההורמונים ובלי ההורמונים המשוגעים של ההריון. היא תמיד הייתה כזו מוזרה, בייחוד כשנכנסה לשנותייה בתיכון.