אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

🚪 נוֹפֵל

נ.מ דניאל
_____

שלושה ימים לאחר מכן
_____

"ניסיתי להשיג אותה כבר יומיים שלמים! היא לא עונה לטלפונים שלי, לא מקבלת את הפרחים ששלחתי, באתי אליה הביתה אבל היא לא הייתה שם. אני כבר לא יודע מה לעשות!" צרחתי לטום ונפלתי על הספה בעצבים, עצבים מרוטים וקשים. "אולי פשוט תתן לזה זמן. היא עצבנית, ובצדק, הרסתם לה את החתונה." סארי מגיחה מהמטבח בצליעות ההריוניות שלה ומניחה לנו כוסות קפה על השולחן שנהפך לחדר מלחמה.
ספלים בכל מקום, ניירות, עטים, מסמכים, טלפונים. ואולי גם הלב שלי איפשהו שם בין הדברים. "הרסנו ובצדק. לחתן את דניאל עם דניאלה זה אסון. במיוחד בשבילה. הוא לא מאוהב בה, הוא רוצה מישהי אחרת." טום גם הוא התיישב לידי על הספה וטפח על גבי המיואש. מיואש בהחלט.

אני מאמין לו כשהוא אומר שהוא חשב על דניאלה במעשה הזה, אבל הוא בהחלט רצה לצאת על הצד הטוב של סארי ולכן הגן על טובת האישה. כמובן שרוב המעשה היה מתוך מחשבה שאם אתחתן עם דניאלה אהיה אומלל, נראה לי ככה לפחות. "אני מבינה. אבל כנראה שהיא פחות. היא לא יודעת מה דניאל חשב והרגיש כל הזמן הזה, בעינייה כל האשמה נופלת על נטלי. היא לא קיבלה אפילו הסבר." אחריי שהכומר לקח אותנו הצידה וניסה לגשר על העיניינים, דניאלה לא הייתה מוכנה לשמוע. היא הרגישה מושפלת, היא צעקה את זה, היא לא נשמה לרגע. ניסיתי להרגיע אותה וניסיתי לתת לה סיבה אבל היא פשוט לא רצתה לשמוע. כל החברות שלה קמו אליה ולקחו אותה משם. והנה אני עכשיו, שלושה ימים כבר מנסה להשיג אותה אבל אין קול ואין עונה.

"היא ברחה עוד לפניי שיכולתי. היא לא רוצה להקשיב לי. עשיתי כל מה שאני יכול. ואולי הגיע הזמן...," אמרתי בעוד שהמחשבות שלי גררו ממני מחשבות שגרמו לי להיאנח באמצע משפט. "להתפקס על משהו אחר."

"כמו מה?"

"נטלי." ברגע ששמה יצא משפתיי, טום וסארי הוציאו אנחה יותר גדולה מזו שלי. "מה? מה הבעיה?"

"אין שום בעיה אני פשוט נזכר ב..." טום מתחיל וסארי משלימה אותו, "בסטירה שדניאלה חלקה איתה. במילים יפות."

"היא העיפה לה את הראש 180 מעלות. הצידה."
גלגלתי את עיניי למשמע ההערות של טום, בעיקר כי אין לי מושג איך הוא זכר את כל זה כיוון שמהרגע שהגיע לא הפסיק לשתות. מזל לפחות שהוא זכר שהחתונה נעצרה. גם אני נזכר במעשה המביש של דניאלה, אני לא יכול להגיד שאני לא מבין אותה, אבל מעולם לא הסתכלתי עלייה כטיפוס אלים. זה היה מפחיד, אולי אפילו מבעית, לראות אותה ככה ויותר מכך, לראות את נטלי נפגעת ומושפלת ככה. רציתי לרוץ אליה ולוודא שהיא בסדר, לשים לה יד על הלחי ולנשק את המקום הכואב אבל הצליחו לקחת אותה ממני לפניי שיכולתי לעשות את זה ואילו הכומר כבר משך אותי לצד השני.