אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

⬜️ בִּתִּי - חֵלֶק אָלֶ"ף

חמש שנים קודם לכן

נ.מ שלישית
_____

בראד פיין נכנס בבהלה הביתה, אנשיי הצוות תוהים מה פשר המצב רוח הרצוץ אבל ברגע ששמעו את קריאתו הרמה לבתו הטרייה, הם הבינו על מה המהומה. "נטלי?" הוא קיווה שקולו יישא במדרגות אחר תשומת ליבה אך תקווה זו הייתה לשווא. הוא הוריד ממנו את מעילו, זורק אותו על שולחן האוכל רק בכדיי שהמנקה האדיבה תסדר את זה אחריו. הרי אין לו עיניינים תכופים יותר מבתו, בטח שלא מעיל מסכן.
הוא טיפס במעלה המדרגות, בחשש אמיתי, לא הצליח להבין לאיפה היא נעלמה.

"נטלי?!" הוא קורא במידה היסטרית מחוץ לדלת חדרה שהייתה סגורה אולי תשעים אחוז מהזמן לכל אורך החודש האחרון. החודש שבו עברה טלטלה עצומה ביותר. קמט דאגה נוצר בין גבותיו ואחיזת ידו על הדלת מתהדקת..החרדה הלכה ואכלה אותו, כמעט לא נתנה לו לנשום וברגע שרצה לפתוח את הדלת ללא אישורה, הייתה זו נטלי שביטלה במהרה את חששותיו. הוא נמשך קדימה בעוד שהדלת נמשכה אחורה, גורמת לו כמעט למעוד על רגליו שניסו בכל כוחן לבלום את הנפילה. "אלוהים, נטלי. יכולתי ליפול." הוא אומר עם יד על הלב, יותר מהחשש להתקף בגיל צעיר מאשר כנות.

"מצטערת, לא חשבתי שנשענת עלייה." הוא טיאטא את שאריות האבק המדומות מנפילתו, חולצתו הארוכה והשחוקה מתכווצת בכל פעם שעשה זאת. "זה בסדר. אבל רק תסבירי לי את זה," הוא נכנס לפנים החדר, סוגר מאחוריהם את הדלת למחצה בכדיי שאוזניים חטטניות לא ישמעו את מה שלא ממילא היה צריך להישמע. "התיכון שלך התקשר אליי. הם אמרו שלא הגעת. כבר נלחצתי. לא הבנתי איפה היית!"
נטלי ראתה את הדאגה בעיניו של אביה, ולא הייתה עדיין משוכנעת בקונספט הזה של הורות. בטח שלא ביולוגית. היא שומרת על עצמה כתורן אל מולו, הכל על מנת לא להיכנס לריבים מיותרים.

"לא הרגשתי טוב, כאבה לי הבטן, כנראה בגלל משהו שהבשלנית הכינה אתמול בערב." בראד הביט בה בסקפטיות, ידיו שלובות והוא בוחן את הנערה הצעירה ומבעד הרצון לנזוף עוד ועוד ועוד, הוא לא יכול שלא לחשוב איזו בריאה אלוהית הוא וקארן יצרו וזה לבדו היה מספיק בכדי להבליג על העובדה שהוא ידע כי לא אכלה כלום אתמול בערב. ובעצם, לא נגעה באוכל מהצהריים של אתמול. המנקה עשתה ניקיון כללי בפחי החדרים, וכאשר מצאה שאריות בשר, ירקות, אורז ואף עוגיות וכל זה חבוי מתחת לערמות של נייר בפח של נטלי, היא הלכה והראתה לבראד במיידי.

"בסדר. אני מבין. אבל לפחות יכולת להודיע לי שאת נשארת בבית. יצאתי לפנייך, לא ראיתי אפילו לאן את הולכת. את יכולה להבטיח שמעתה והלאה לפחות תודיעי לי אם את מתכוונת ללכת או לא?"