אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

🥡 מַרְגָּשׁ

נ.מ דניאל
_____

עשיתי את דרכי מהשיעור האחרון לחדר המרצים, מרגיש את מלאי האנרגיה שלי מתרוקן ללא הקפה שרציתי עוד משתיים בצהריים. בדרך לשם הטלפון שלי צילצל וגנחתי קשות מהמחשבה שזה עוד מישהו שמפריע לי להגיע לסיפוק שלי אבל ברגע שראיתי את שמה של אטמו על המסך לא יכולתי שלא לחייך. תפסתי פינה שקטה במסדרון ועניתי לה.

אוזון

דני!

אני רואה שהתעוררת לגמריי.

וגם יצאתי מהבית. תשאל אותי למה

למה?

כי אני הולכת לקנות לי ולך אוכל ואבוא  אלייך כדי שנאכל יחד

אהה! וואו, אוקיי אין בעיה. את יודעת מה המספר של המשרד שלי?

לא, תשלח לי.

שולח. ותודה רבה נטלי, זה לא מובן מאליו. אני ממש אשמח לאכול איתך

גם אני איתך...

גם מבלי להביט בפנים שלה יכולתי לדעת שהן קודחות מחום. היא אוהבת שאני מחמיא לה, אבל זה גורם לה להיהפך לביישנית. כמו שאני אוהב. החלפנו בינינו כמה דברים עד שניתקנו את השיחה ונכנסתי למחוז חפצי, והישר על היהלום שבכתר. מכונת הקפה. הנחתי את הדברים שלי על השיש וקרוב אליי בכדיי שאף אחד לא בטעות יגע בהם. הוצאתי את הכוס השמורה שלי מהארון שלמעלה והנחתי אותה במגש הקטן של המכונה שהיה תקוע יותר פעמים ממה שעשר אצבעות יוכלו לספור. ביקשנו מהוועד להחליף, אבל כנראה שחשוב להם יותר להביא לנו מתנות טיפשיות לסוף שנה מאשר להשקיע בדברים החיוניים. הקפה שלנו.

שמתי קפסולה ונעמדתי על יד המכונה, מחכה שהיא תמלא את הספל. לא עברו שתי דקות וכבר פיניאס נכנס בדלתות החדר, לבוש בחולצת הוואי כחולה ומכנסיי ברמודה לבנים יחד עם נעלי מוקסין בצבע שמנת. הוד והדר מעטרים את צאוורו המבוגר ומשקפיי שמש בנויות על פניו. הוא לעולם לא מחמיץ תלבושת טובה וכל פריט מלבד החולצה הצעקנית שלו עלה כנראה יותר מארוחה שלמה במסעדת יוקרה. הוא סקר את החדר וברגע שתפס אותי בעיניו, הצביע עליי עם חיוך.