אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

✖ יוֹקֵדֶת

נ.מ דניאל
____

"היי, מתוקה." קירבתי את לחי לשל גבריאלה בעודה נכנסה בדלת עם תיק גב ופרצוף מבואס ביותר. "היי..." הקול העייף והעצוב שלה מתנדף בין קירות הבית כשהיא מתרסקת על הספה עם ילדיים שלובות. אני סוגר את הדלת וניגש לשבת לידה. "רוצה לספר לי מה קרה בבית?" היא מגלגלת את עינייה אבל לא לפניי ששכחה לנשוך שפתיים בעצבים שניסתה לתמרן בתוכה. המסכנה סבלה הרבה מהגירושים בייחוד כי ג'קי עשתה לטום את הגיהנום. "אמא הכירה איזה מישהו. ריינס או לא יודעת מה. אני לא רוצה ליהיות כשהוא שם." אני מכווץ את גבותיי בבילבול, "למה? הוא עשה לך משהו?"

"הוא יוצא עם אמא שלי, זה מספיק." ניסיתי לעצור את החיוך הקטן והפיצי שניסה להזדחל לפניי מהעובדה הפשוטה שגבריאלה לא מוכנה לקבל שזו דרך החיים. "תראי, מותק, יש שינויים בחיים. וזה בסדר. הבעיה מתחילה כשאנחנו נכנסים לעובי הקורה בכל שינוי, מתבאסים באופן טוטאלי על כל מהפכה בחיינו." היא מעבירה יד מתוסכלת בשיערה הארוך ועינייה החומות עכשיו בוהות בטלוויזיה הכבויה. אפילו שזה נראה שהיא לא מקשיבה, ידעתי שהיא כן. היא פשוט מתוסכלת מדיי בכדיי להראות בחיצוניות את ההתעניינות שלה.

"ונכון שהיה לך קשה עם הגירושים של אבא ואמא, אבל את באת לדבר איתי והבנת שאנשים צומחים ממקום אחד לכיוונים שונים, אנשים מתבגרים. ועכשיו אמא יוצאת עם מישהו אחר אז למה שלא תנסי לשים את עצמך בנעליים שלה לרגע," היא מיישרת את גבה אליי ומטה מבט כלבלבי וחמוד. תמיד אהבתי את העובדה שלגבריאלה נשארו אותן פנים חמודות, זה ריכך את האישיות החזקה שלה. "נגיד שהיה לך חבר, אוקיי?" היא מהנהנת בפרצוף חתום, לא נותנת לי לראות שום רגש.

"ואהבתם אחת את השני מאוד מאוד ואתם כבר ביחד המון זמן. בהתחלה, חשבתם אותו דבר. רציתם את אותם דברים. ייחלתם לאותן מטרות וחלומות. אבל אחריי כמה שנים של זוגיות פתאום את מבינה שאולי מה שחשבת בעבר, לא תקף היום והוא חושב בדיוק אותו דבר. ואז הרצונות העכשווים שלכם מתנגשים. אז שניכם מתחילים קצת להתרחק ולאמץ דפוסי מחשבה שונים ויעדים שונים...אתם מבינים שאולי לשחרר אחת את השני זה הפיתרון הכי טוב בכדיי שכל אחד יגשים את החלום שלו במקום להתנגש עם התוכניות שלכם.

אבל אז, כשאת ממשיכה בדרכך לבדך ואת מרגישה פתאום בודדה ועצובה ואת פוגשת מישהו חדש, ואתם מתחברים מאוד. אתם חושבים אותו דבר, אוהבים לעשות את אותם דברים, את אותם תחביבים ואת מגלה לאט לאט שאת נמשכת אליו בגלל שהוא מתאים לך. את לא תרצי ליהיות איתו? את לא תחשבי שהוא יפוגג לך קצת מהכאב והדיכאון של הפרידה הקודמת?"

עינייה של גבריאלה החלו לנצוץ אבל היא עוד לא דמעה. לא שרציתי שתבכה, זה לא הרגיש לי נעים להעציב אותה אבל אני לא מסוגל לשלוט על הרגשות שלה. רק רציתי שתבין את נקודת המבט של אימה. היא מהנהנת את ראשה בהסכמה ונותנת לי לסיים, "ככה אמא שלך מרגישה. ריינס-משהו כנראה מתאים לה ולרצונות העכשווים שלה, וזה לא אומר שהם יישארו ביחד לנצח, אבל בנקודת הזמן הזו...אמא שלך רק מחפשת שוב אהבה, ואין בזה שום דבר פסול." בסוף דבריי גבריאלה קופצת עליי בחיבוק חונק ריאות שקיבלתי בברכה בעודי עוטף את זרועותיי סביב מותנייה ומקרב אותה אליי.